NEW YORK NEW YORK -סדרת הפוסטרים החדשה

הכל התחיל מאהבה גדולה ואיור קטן.
שרבוטים אין סופיים של בנייני העיר ניו יורק, שרבוטים של קו הרקיע הידוע ואז, הגיעו גם איורי המוניות.
ופתאום, בלי לשים לב, נולדה לה סדרת פוסטרים חדשה לעיר האהובה עליי מכל.

'NEW YORK NEW YORK' , היא סדרת פוסטרים מאיורים וטיפוגרפיים המשתלבים יחד בצבעוניות המתאימה לעיר הכל כך צהובה הזו!
סדרת הפוסטרים התפתחה במקביל להכנות שלי לטיול שלי, בחודש שעבר.
ההשראה מהעיר קיימת תמיד, מעצם העובדה שאני חיה את העיר גם כשאני לא מתכננת לטוס אליה (בעצם, אני תמיד מתכננת לטוס אליה).
ניו יורק אצלי במחשבות, ברגשות ולעיתים מאוד שכיחות גם בחלומות.
אני מאוהבת בעיר, כאילו הרגע הכרנו, אני אוהבת אותה, כאילו אנחנו יחד שנים (כשחושבים על זה, אנחנו יחד הרבה שנים).

וכך, מאהבה אין סופית והשראה גדולה, נולדה לה סדרת הפוסטרים.
החלום הגדול, היה לצלם את הפוסטרים בעיר עצמה, ברחובות ניו יורק.
תודות לעיר בה הכל מצטלם נפלא, גם הצילומים שצילמתי בזמן הטיול יצאו נפלאים.

אז, בהתרגשות גדולה, אני שמחה להציג בפניכם את סדרת הפוסטרים החדשה 'NEW YORK NEW YORK'

וגם צילומים של הפוסטרים ממוסגרים.. שצולמו עם אביזרים שחזרו איתי לסטודיו, להוסיף עוד קצת ניו יורק סטיילינג :)

http://market.marmelada.co.il/products/97988

ולקינוח, קבלו קליפ קצר שמתעד את מאחורי הקלעים של הגשמת החלום לצלם את סדרת הפוסטרים המעוצבים שלי, ברחובות ניו יורק! 



לרכישה: החנות שלי במרמלדה מרקט 

החומרים הקטנים מהם עשויה ניו יורק- פוסט בכורה

12 ימים בניו יורק, 3 מצלמות, 4,100 תמונות, והשראה ענקית אחת מהעיר היפה ביותר בעולם.
פוסט ראשון על הטיול שלי לניו יורק, על החופש הגדול הזה, על השקט המחשבתי, ועל הרבה הרבה השראה מהעיר הגדולה!
קבלו את החומרים הקטנים מהם עשויה ניו יורק

אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אתם וודאי כבר יודעים עד כמה אני מאוהבת בניו יורק.
אם הייתם שם אתם בטח מאוהבים גם (אלא אם אתם מאלה שפשוט לא אוהבים את העיר, אני מכירה כאלו, וזה בסדר, זה מתחלק, או שאתה מאוהב או שפשוט לא.)
הפעם הראשונה שלי הייתה ב 2006, לבד, עם מזוודה אחת ומצלמה אחת.
בפעם השניה כבר הבאתי איתי את כל המשפחה שתתאהב יחד איתי. והצלחתי. כל משפחת גבור התאהבה.
לכן, כששאלנו את אמא איך היא רוצה לחגוג את יום ההולדת ה-60 שלה, היא אמרה במילה אחת, בניו יורק!
אז אחרי ארגונים, הכנות והפתעות, ארזנו מזוודות (כמעט ריקות) וטסנו לחגוג בעיר הגדולה!

הטיול היה מלא בכל הטוב שניו יורק יכולה להציע, מגשר ברוקלין ועד הסנטרל פארק,
מכל שוקי הפשפשים באזור וגם החנויות השוות ביותר.
מהשדרה החמישית ועד הגן הבוטני בברוקלין.
מהסאבווי ועד המוניות הצהובות.
כל הצבעים, כל הטעמים, כל הדרכים, וכל הטיפים שאוכל להעניק מניסיוני ילוו אותנו בזמן הקרוב בבלוג.

קפצו לבקר את הבלוג בשבועות הקרובים והתעדכנו בכל הטיפים והתמונות שאספתי לכם מהעיר המדהימה הזאת.

כדיי להישאר מעודכנים ממש, כנסו לבקר את הבלוג בפייסבוק

געגועים לעומק שדה

מישהי היום אמרה לי באימון כדורשת :"נכנסתי היום לבלוג שלך, לא ידעתי שאת גם צלמת כזו מוכשרת!"
שעה לפני, הלכתי לבדוק מחירים על גוף חדש של מצלמת רפלקס, והמוכר, החצוף יש לציין, אמר לי:" עזבי זה למקצוענים, זה לא לצרכים שלך". בלי לדעת בכלל מי אני או מהם צרכיי.
אז בהבדלים של שעה, שמעתי אמרות מקצוות שונים לגמרי של קשת המילה הפשוטה. צלמת.

לפני שהייתי מעצבת, הייתי צלמת, לפני שידעתי שאלמד עיצוב, צילמתי יותר מ-10 שנים. לפני שסיימתי תואר ראשון בעיצוב גרפי, קיבלתי מצטיינת המחלקה לצילום לפרסום.
וכך, הצילום הוא חלק ממי שאני, ובימים האחרונים, משהו חדש מבצבץ בי, געגועים קטנים למצלמה גדולה.
כבר כמה שנים שאני מצלמת רק עם הקנון G10 שלי, ואין מרוצה ממני.
היא אחת המצלמות הקטנות והמקצועיות שהכרתי. והתוצרים, טוב, אתם יכולים לשפוט לבד בשנתיים האחרונות בבלוג.
אבל, לאחרונה יוצא לי לחשוב הרבה על צילומי נוף, ואורבני, וקצת בא לי לחזור לצילומים התיעודיים שהייתי עושה בתל אביב כשעוד הייתי מגיעה אליה כתיירת, מוצאת השראה כמשקיפה מהצד.
היום אני מוצאת רגעים, מתעדת אותם באייפון  בדרך לעבודה ומשתפת את כולם באינסטגרם.

אבל אני מתגעגעת לאותם ימים בהם הייתי מתלוננת על כובד המצלמה, אבל נהנת מתפיסת הרגע, האור ובמיוחד, עומק השדה*
משהו שאפשר להשיג רק עם מצלמה מקצועית ועדשה איכותית.
לכן, בימים אלו אני חושבת ברצינות על שדרוג קל לציוד הצילום שלי.
ועד אז.. קבלו את אחת התמונות שעושות לי נעים בעין וגעגועים בלב.

ניו יורק, 2008, צילום: ענבל גבור

אח, אני מתגעגעת.



*עומק שדה, למי שלא יודע ומתעניין- לפי ויקפדיה: עומק שדה הוא מושג בצילום ובאופטיקה המציין את תחום המרחקים סביב מרחק המוקד של מערכת אופטית בו תתקבל תמונה חדה של העצם המדומה. למושג זה חשיבות רבה בתחום הצילום משום ששם בחירה של עומק השדה יכולה להיות בעל משמעות אמנותית בהדגישה פרטים אחדים וטשטושם של אחרים.

שני דפוס ונייר- פוסט בכורה

כל יום חמישי, כבר תקופה ארוכה בבלוג, אני כותבת על עולם האותיות והטיפוגרפיה שאהוב עליי כל כך.
בדר"כ הוא משולב בפוסטרים טיפוגרפיים מרגשים או באות כזו או אחרת שפשוט עשתה לי את זה.
חמישי טיפוגרפי נהייה עוגן חשוב בבלוג.
והיום, אני פותחת במסורת חדשה, ומוסיפה עוגן נוסף לספינת ההשראה שלי, קבלו את שני דפוס ונייר!!
כל יום שני, אשתף אתכם במשהו או מישהו שקשור לעולם הנייר והדפוס ומעורר בי השראה.

תרבות הנייר בארץ, מתחדשת וגדלה, ואני מאמינה שלא יאחר לבוא היום בו אנשים ישקיעו בכרטיס הברכה אותו הם מצרפים למתנה. יקנו לעצמם פנקסים קטנים ומעוצבים שיהיו להם בתיק.
וישקיעו בפוסטרים מקוריים אותם הם תולים על קירות הבית בכבוד.

אז בפוסט הבכורה היום אני מתרגשת להכיר לכם את המקום אליו אני חולמת להגיע!
אני רואה את עצמי בדמיון עומדת בפתח החנות ונרגשת כולי.
נכנסת בשקט ועיניי נוצצות כמו ילדה בחנות ממתקים.
מדף מדף אני עוברת על כל כרטיסי הברכה.
מריחה את הנייר, נפעמת מעיצוב הפנים ובעיקר, מקנאה בחלום.

תכירו: Greenwich Letterpress

חנות קטנה ומגניבה היושבת בלב הגריניץ' ויליג' בניו יורק, שכולה נייר ודפוס בלט. כמו פעם.

האחיות איימי ובת' הן דור שלישי לשושלת דפסים, הן גדלו סביב בית הדפוס של הסבא, שעבר לבעלותו של אביהן, ולאחר מכן,  יחד הם יצרו את הסטודיו והחנות שלהן, חנות שבה תוכל לעצב הזמנות בדפוס בלט בלבד ומותאמות אישית או לרכוש מוצרי נייר שהן אוצרות במיוחד לטעם הייחודי שלהן.

הסטודיו / חנות הזו, מרכיבה בתוכה את כל היופי שיש לדפוס ולנייר לתת, וללא ספק, זהו יהיה חלום גדול להגיע לראות את החנות בוילג' בניו יורק ואולי אף להיות בעלת חנות כזו בעתיד.

לאתר החנות והסטודיו
לפייסבוק של החנות והסטודיו


שבוע הבא אכיר לכם מישהי ישראלית ומגניבה שכל עולמה מלא בנייר. (קצת טיזינג לא הרג אף אחד :)

חילופי עונות

חילופי העונות, עושות לי מחשבות,
הרוח עושה לי נעים, השמיים ורודים כתומים ואני בעיקר מחפשת עלים.
משהו בשינוי הזה גורם לי להיות אופטימית, כאילו משהו גדול מתקרב.
(אולי זה יהיה חורף גדול? אולי זה איזה טיול שיצא לפועל, מי יודע?)

אני קמה בבוקר וכשאני יוצאת מהחדר למטבח וקרירות של בוקר מעלה לי חיוך קטן ונעים.
אני יוצאת מהבית, עדיין לא קר בחוץ או גשום, אז לצערי אני בלי מגפיים, אבל משהו ללא ספק כבר משתנה באויר.
היום עובר כרגיל, בעבודות, טלפונים, עוד עבודות ואז החושך יורד עוד לפני שמגיעה השעה שאפשר להתחיל לחשוב על ללכת הביתה ואני יודעת שעוד מעט ואני אצא שוב לרחוב.

כשאני יוצאת מהעבודה, הכל כבר מרגיש אחרת, קריר, נעים ושוב אותה תחושה.
השמיים החליפו צבעים, הרוח שוב מגיעה לבקר ואני, אני נזכרת כמה אני מתגעגעת.
לרוחות קרירות בין בניינים גבוהים, לקניות מטורפות וצילומי אנשים.
להשראה מהרחובות.
להנאה מאוכל טוב.
להיות רחוקה ולהרגיש הכי קרוב.

Hope To Be With You Soon, New York

ובנימה אופטימית זו..
משתפת אתכם בהצצה ראשונה וייחודית, לקוראי הבלוג בלבד, בסדרת פוסטרים חדשה שתצא ממש אוטוטו לאור...

אז, בהקשר לרוח הנעימה...

סתיו נעים

אהבתי: stephen wilkes

stephen wilkes הוא צלם אמריקאי  שאת תמונותיו גיליתי במקרה. .כמו תמיד..
וכשנכנסתי לאתר שלו, המאוד נוח יש לציין, נדהמתי מהכישרון ומהנושאים המעניינים אותם הוא בוחר לצלם.
לסטפן יש סדרה שלמה של צילומי בתים נטושים באליס איילנד (ניו יורק)
וצילומים מרהיבים של מפעל "פלדת בית לחם", גם הוא נטוש.
הוא מתעסק לא מעט בנושאים הקשורים לאיכות הסביבה ולטבע מזוהם.
באתר יש לו אין ספור צילומים למגזינים, לפרסומות וכדומה, הבחור עובד, ללא ספק.
אבל הצילומים שתפסו את עיניי, הרטיטו את ליבי וריגשו אותי ביותר היו צילומי העיר ניו יורק.

סטפן מצלם את אותו הפריים בכמה שעות של היום ומשלב אותם לכדי פריים אחד ועוצמתי.
ככה אפשר להתרשם מאזור מקסים כמו הפלטרון בילדינג ווושינגטון סקוור פארק גם ביום וגם בלילה.

כנסו לאתר שלו, הוא פשוט כישרון!!

אני אהבתי!

המשך יום מקסים ומלא השראה

ענבל

חמישי טיפוגרפי #41

אני מתגעגעת.
לקולות, לריחות, לאותיות ברחובות.

אני מוצאת את עצמי מסתובבת ברחובות ניו יורק דרך גוגל מפות.. ומתגעגעת נורא.
זה החמישי הטיפוגרפי שלי השבוע. קצת עצוב.  קצת פחות אופטימי מתמיד. אבל מאוד עדכני למצבי הנוכחי. 
אני מאוד מתגעגעת לרחובות מנהטן! 
עוד כמה זמן יעבור עד שאראה אותן שוב?!

המשך יום חמישי קליל ושיגיע כבר הערב!! :)

ענבל

חמישי טיפוגרפי #37

חמישי טיפוגרפי השבוע מוקדש לחברתי/שותפתי, שירלי.
שירלי עמלה ועבדה קשה ביחד עם אביה על רעיון מקורי ומדהים במיוחד ליום הולדתי.. (למרות שחל ממזמן)
אבל לדברים כאלה שווה לחכות הרבה זמן :)

עוד בקיץ שעבר סיפרתי לכם על קולב מגניב שראיתי בסופיה בולגריה.
אי שם במעמקי הפוסט על טיפוגרפיה בולגרית, ישנה תמונה של קולב מגניב עשוי מתכת מאותיות NY.
התאהבתי.
ושירלי שהייתה בזמנו תא מדידה לידי, ידעה בדיוק עד כמה התלהבתי :)

לכן, בהפתעה מוחלטת, שירלי הכינה לי קולב ניו יורק משלי..

הקולב בעיצוב הסופי, תלוי בחדר הארונות שלי

תודה רבה, יקירתי :)

Anthropologie

לפני שנתיים נסעתי לניו יורק בפעם השניה..(אח, אני מתגעגעת)
באחד הערבים אחרי שחזרנו מוקדם מדיי למלון כי הייתה לי מיגרנה (כרגיל) היינו רעבים וזו הייתה הזדמנות מצויינת וערב מקסים להסתובב קצת בעיר וללכת ברגל ל DELI שלי, למי שלא מכיר DELI זה סוג של חנות שמוכרת אוכל במשקל, כמו קייטרינג שכזה, ויש בו מזנון חם וקר.
גיליתי את ה DELI שלי עם חברה עוד ב 2006 כשהייתי פעם ראשונה בניו יורק.
ואכלתי שם לא מעט בזמנו, היו ימים שהייתי מסתובבת כל הבוקר במנהטן, מצלמת, ומחפשת השראה וכשהגיע הרעב לארוחת צהרים לא היה משנה לי שאני בכלל בדאון טאון או בווסט סייד הייתי עושה סיבוב שלם ולוקחת שתיי רכבות רק כדיי לאכול צהריים ב DELI שלי.

אז כשהגעתי שוב ב2008 עם כל המשפחה לאותו מקום חמים שכל כך רציתי שישבו איתי בו ויאכלו איתי בו.
הייתי מאושרת.

לצערי התמונות היחידות שהיו לי מאותו ערב היו מהפלאפון כי לא הלכתי לארוחת הערב עם המצלמה.

אחרי שסיימנו את הארוחה, שכללה הרבה אוכל שומני וסלט פסטה אחד שאני מתה לשחזר.
ואחרי שגם ההורים וגם אחותי לא הבינו על מה המהומה ואני הגנתי על כבודו של ה DELI שלי ואמרתי שבטח בגלל שערב והכל כבר לא טרי, ושבצהריים הרבה יותר טעים פה.. :)

http://www.menupages.com/restaurants/deli-on-madison/- Deli on madison


אז אחרי זה הלכנו קצת להסתובב ברגל באזור המלון ששכן ברחוב 47 בין שדרה שישית לשביעית.
והגענו לאזור הרוקפלר סנטר. במהלך הסיבוב הליילי הבחנו אני והמשפחה בחלונות ראווה לא מהעולם הזה.ובחנות שנראית מבחוץ כאחת החנויות המיוחדות שראינו.
ידענו שאנחנו חוזרים מחר בבוקר כשהחנות תפתח. ואני ידעתי שאני חייבת לחזור עם המצלמה לתעד את יצירות האומנות שנקראות חלונות הראווה.
יום או יומיים אחרי.. חזרנו. אני , המשפחה, המצלמה,לחנות של Anthropologie

התמזל מזלי ובאותו יום הגענו באמצע עיצוב חלונות הראווה. וראינו את המעצבים בפעולה.
מדהים!

עכשיו תגידו לי שלא בא לכם לטוס לחפש השראה בניו יורק?!

שבוע מצויין ומלא השראה :)

ענבל