הרשת החברתית

רבים מתלוננים על הניתוק וחוסר החברתיות שהרשתות החברתיות הכניסו לנו לחיים.
איך אנחנו כבר לא מתקשרים אחד לשני ואיזה נורא זה לראות שולחן שלם בפאב או מסעדה שכולם עם הראש עמוק בתוך האייפון.
יש כאלה שמזדעזעים מעצם עשיית ה CHECK IN ומזלזים בכל העלת תמונה כזאת או אחרת לאינסטגרם.
אבל אני לא כזאת. להפך, אני נהנת מכל רגע.
אני נהנת לשתף את חבריי הפייסבוקיים איפה אני ועם מי...
אני מרגישה צורך לתעד רגעים מיוחדים בחיי היום יום שלי וגם כמה כאלה לא מיוחדים בכלל שפשוט מצטלמים טוב.
וכן, גם לשתף את זה עם האנשים שעוקבים אחריי באינסטגרם ובפייסבוק.
אין לי בעיה עם שיתופיות כלל אינטרנטית, הרי בכל זאת, יש לי בלוג כבר יותר משנתיים, פרטיות זה לא ערך עליון אצלי :)

ובכל זאת, למרות האהבה לרשתות החברתיות, לדעתי אין כמו מפגש אמיתי, הכרות נעימה, לראות את האדם שאתה חושב שאתה מכיר ובאמת להכיר אותו. להנות מהחברה אחד של השניה לרגעים, ולחייך.
אתמול בערב היו לי כמה וכמה מפגשים כאלה וכולם עשו לי כל כך טוב על הנשמה שכמובן הרגשתי צורך עז, איך לא, לשתף.

אז בפעם הבאה שאתם עושים לייק לאיזו תמונת אינסטגרם או מתחילים לעקוב אחרי לוח מסויים בפינטרסט, תחשבו כמה נעים להכיר את אותו אדם שנעים לכם כל כך להיות חלק מהעולם הוירטואלי שלו.
ואם במקרה אתם מוצאים את עצמכם מחוץ למחשב, בפאב, תערוכה או פשוט באמצע הרחוב, תעצרו, תגידו שלום, וכמה נעים להכיר! :)

שבוע נפלא מלא הכרויות חדשות וחויות טובות :)

פרחים בשבת

אתמול היה לי יום נפלא ומלא בהשראה, התחלתי בצילומי "ביקור בית" בדירת וינטג' מופלאה בנחלת בינימין (פוסט בנפרד).
לאחר מכן שמתי פעמיי לסטודיו מקסים בגליל ים (פוסט ארוך ומרתק בנפרד)
ובעודי מצלמת כל היום ונדהמת מהקיבוץ הקטן באמצע הרצליה מצאתי כמה וכמה תורמוסים סגולים כחולים שפשוט חיממו לי את הלב בקור הלא ברור שהיה אתמול...

בעודי מתהלכת בשבילי הקיבוץ, נדהמתי לגלות עד כמה אני מתגעגעת לקיבוץ של דודה שלי, הקיבוץ בו אני מרגישה שהעברתי את רוב חופשיי ילדותי, קיבוץ דן.
החופש הגדול היה מגיע ואני, קטנה ותזיזתית לא יכולתי לחכות לנסוע לקיבוץ. לבריכה, לדשא הגדול ליד בית אוסישקין, לשבילים הרחבים, לטבע שעוטף אותך ולשקט.. אח, השקט.
כשאני בקיבוץ אני מרגישה חופשיה,  תמיד נלווה לזה ריח של קפה שחור שדוד שלי שותה בקביעות במרפסת שמחוץ לבית.
 תמיד שמישהו במשרד עובר לידי עם קפה שחור אני מתענגת על רגעי הזכרון האלו שעושים לי כל כך טוב.
משהו באוירת הקיבוץ, תמיד עושה לי כל כך נעים ומסיבה דיי ברורה מעורר בי השראה שונה יותר מכל מקום אחר. אני תמיד אמצא מה לצלם והרצון לצייר מתעורר בי בשניות.
גם אתמול אחרי שחזרתי מגליל ים לא יכולתי לחכות ופתחתי את קופסת צבעי המים שלי ונהנתי משעה שקטה של צבע ושלווה.

המשך שבת צבעונית, חמימה ומלאת השראה!