עוד שבוע יש לי יום הולדת. כן, 28.
וכל שנה, ממש לקראת הזמן הזה.. אני מתחילה לחפור בתוך תוכי.
תכל'ס, אני חופרת כל ימות השנה.. אבל שבוע יומולדת הוא שבוע של עצמי מאוד חזק.
ואני יודעת שאם אתם קוראים את הבלוג בקביעות אתם בטח יודעים מה קורה איתי בתקופה האחרונה, וכתבתי המון על
היריד שאני מארגנת, ועל כל מיני התעסקויות אחרות. עבודה, וסטודיו, וקריירה, וספורט וכדורשת.
אבל, בין כל העומס הטוב הזה והפרנסה והבריאות (חמסה חמסה), יש ערבים שאני בסך הכל רוצה לצאת לדייט.
בסטטוס אחד קטן של
חורים ברשת (מומלץ לעקוב) נתקלתי בפרויקט מגניב ביותר של שני מעצבים גרפיים, ידידים טובים שהחליטו שהם מתחילים לצאת אחד עם השניה במשך 40 ימים ברצף ומתעדים את כל התהליך
בבלוג שהם פתחו לטובת העניין.
כמובן שהבלוג מעוצב בצורה מגניבה, צעירה ודינמית להפליא.
עם המון טיפוגרפיה ואיורים שהזוג מאייר ומשרבט.
ובכל יום הם עונים על שאלון קבוע וכך הקורא עוקב אחר השינויים שחלים עליהם.
חייבת לציין, זה ממש מעניין. זה ריאלטי מסוג אחר, שאותו אני דווקא מאוד מחבבת, בעיקר כי הממשק כל כך מגניב והעיצוב הכולל של הבלוג ביחד עם האיורים שלהם פשוט עושה לי זה!!
האמת, עשה לי חשק.
לא רק לצאת לדייטים.
אלא לדבר על הנושא באופן פתוח ובצורה מגניבה.
אני יודעת, בלוג של רווקות זה לא דבר מקורי.
חשבתי על זה כבר הרבה זמן, והייתי שמחה שיהיה לי מקום בו אוכל לכתוב את הזוית שלי כרווקה, עם המון תחושות ורגשות, המון רגעים שמעוררים בי תהיות, פחות השראה, יותר מחשבה.
חשבתי אולי אפתח בלוג נוסף על הרווקה התל-אביבית שאני.
אבל, אז הבנתי שהרווקה שאני זה חלק מאוד גדול ממי שאני, והבלוג הזה, הוא אני. על כל חלקיו.
וכרגע אני חושבת איך אני משלבת את זה בבלוג הזה.
אני תוהה איך אתם, קוראיי הבלוג תגיבו.
האם רק ההשראה והיצירה הן הסיבות שאתם באים כל פעם לבקר, האם, אם אכתוב על החלק הריגשי הזה שמעסיק אותי כל כך, יעניין אתכם. האם תצאו איתי למסע השיתופי הזה שכרגע אני חווה אותו דיי לבד, כותבת למגירה, משאירה את המילים, האיורים והמחשבות בטיוטות שלא רואות אור.
האם זה משהו שיכול להיות חלק מהחומרים הקטנים מהם עשויים חיי הבלוג?
מה אתם אומרים על הרעיון?
אשמח לשמוע דעות..
שלכם
ענבל
