המסע היצירתי שלי עם גדעון עמיחי

בזכות הבלוג של גדעון עמיחי נחשפתי לאדם, לכתיבה ולהשראה.

בזכות הספר של גדעון עמיחי זכיתי לצאת איתו למסע יצירתי בכל העולם וישראל ולהנות מכל רגע.
כמו תמיד.
ועוד כמה תובנות במחווה לפוסט האהוב עליי מכל:

להיות יצירתית

לחלום

ללכת להגשים את החלום

לא להתייאש

להתעקש

לא לוותר

לנסות שוב

ללמוד כל הזמן, כל יום משהו חדש

להבין שאני לא מושלמת ולאהוב את זה

להסתכל על דברים מזווית אחרת

לטוס לתאילנד, למרות שלטוס 14 שעות בכיוון ההפוך לניו יורק נראה לי לא הגיוני

להתגעגע לניו יורק

לצלם כל הזמן, גם את הנעליים של עצמך

להתרגש מאיור

להתפעל מפרסומות

לחשוב מה היה הבריף

לנסות לחשוב מה אני הייתי עושה

להתבאס קצת שלא למדתי בבצלאל

להבין שלכל אחד יש את הדרך שלו

ולהמשיך לרדוף אחרי אתגרים בדרכי שלי

להפעיל את המוח היצירתי כל הזמן

ללמוד להיפתח, לשתף את כל העולם ולהנות מזה כל יום

לאכול כבד קצוץ ולחשוב על גדעון.

ממליצה בחום על הספר החדש של גדעון עמיחי " לא, לא, לא, לא ,לא, לא, לא כן.".

מסע יצירתי זו ההגדרה המדוייקת לספר נפלא ומלא השראה!

המשך שבוע מקסים :)

ענבל

צילום: ענבל גבור © כל הזכויות שמורות

מי אמר שאת לא יכולה?

כשהייתי ילדה צבעתי המון, כן, גם מחוץ לקווים.
אח"כ המשכתי לצייר ואפילו בגיל 12 הייתה לי תערוכה ראשונה. בסלון.. תליתי את כל הציורים שלי והכנתי שלט עם חץ וכתבתי בכתב דפוס מאוד מכוער: לתערוכת הציורים של ענבל גבור". ההורים שלי הוזמנו כאורחי כבוד לסלון. היה מאוד מוצלח :)
מאז ומתמיד זה היה החלום שלי. תערוכה משלי.
המשכתי עם הציור והלכתי ללמוד אומנות בתיכון, קישקשתי על כל קצוות הספרים, המחברות שלי מאחורה נראו כמו מחברת סקיצות אחת גדולה.
אבל אף פעם לא האמנתי שאני יודעת לצייר. כל התבגרותי חשתי ש"ציירים" הם האנשים המדהימים שלמדתי עליהם בשעורי תולדות האומנות. ש"צייר" יודע מהי פרספקטיבה (קורס שאפשר לומר שכמעט ונכשלתי בו במכללה)
ש"צייר" זה מישהו שיודע לצייר פנים ברורות וצורות ראליסטיות.
אבל אז ..קראתי פוסט של גדעון עמיחי  (לפוסט המקורי ) (לפוסט שכתבתי על הפוסט של גדעון) 
ובאחת השורות מצאתי את שתי השורות האלה:

לצייר, גם אם "אין לכם את זה
"מי אמר ש"אין לכם את זה?"


אני חושבת ששתיי השרות האלה והעובדה שסיימתי את הלימודים וחיפשתי את עצמי וכמובן כמו תמיד העובדה שהייתה לי מחברת סקיצות חדשה וחלקה גרמו לי להתיישב ולהתחיל לצייר כמו שא-נ-י מציירת.
לא כמו פיקאסו, לא כמו מגריט.
לצייר, כמו ענבל גבור.
מי אמר שאין לי את זה???
התחלתי לצייר, לקשקש , לסרוק ולעבד. וככה גיליתי את הטכניקה המופלאה שאני עובדת איתה עד היום.
ציור בטכניקה משולבת.
אני מציירת תמיד ידנית עם עט בדר"כ שחור.
סורקת, ומעבדת במחשב.

הציורים שלי אבסטרקטים וניתנים לאלפי פירושים.
בציורים יש לי שליטה על גוונים, גדלים ומיקומים.
אין לי הגבלת גודל. בגלל היותם ציורים וקטורים ולא מבוססים פיקסלים כמו צילומים.

אין לי הגבלת גודל הדפסה שזהו דבר נפלא לדעתי! :)

אני מאושרת שמצאתי את היד שלי, את סגנון הציורים הפרטי והאישי שלי.

לגלריית הציורים שלי כנסו


ועכשיו תחשבו על משהו שאתם מפחדים לעשות או לא מאמינים שאתם יכולים ותשאלו את עצמכם...

מי אמר שאתם לא יכולים????

יום צבעוני ושמח :)

לקראת השנה החדשה #3

אי שם, כמעט לפני סוף 2008, קצת אחרי המפלה הכלכלית הגדולה של 2008.
הכרתי את עולם הבלוגים.
נכנסתי לעולם שלם של מקומות קטנים שהם רק של אדם אחד.
ושל כל העולם.
מקומות מקוונים בהם כולם מספרים על הכל ומשתפים בהכל.
העולם הזה ריתק אותי, היפנט אותי ובעיקר, הביא לי המון השראה.
בזמנו ועדיין בימינו ישנו בלוג אחד שתמיד מביא לי כל כך הרבה השראה.


http://cafe.themarker.com/blog/22324/


כמה פעמים ראיתי את גדעון עמיחי, ואף פעם, למרות מאמצים רבים להחליף איתו מילה או שניים, לא הצלחתי לומר את אשר על ליבי.
ולא, לא רציתי להיות פושרית ולהגיד לו כמה אני חולמת על לעבוד אצלו וללמוד ממנו, כי אני מאמינה שלדברים האלה, יש את הזמן והמקום שלהם.
אלא רק רציתי להודות על פוסט אחד, יחיד ומיוחד. שבתקופה ההיא, קצת לפני סוף 2008, קראתי אותו.
קראתי ושוב קראתי, הדפסתי ושוב קראתי, תליתי ליד המיטה ושוב קראתי.
הפוסט הזה ליווה אותי ועדיין מלווה אותי בכל פעם שאני רוצה לעשות משהו מרגש, להסתכל על העולם קצת אחרת.
לא לפחד ללמוד, (כמו מה זה RSS למשל, משהו שעשיתי ישר אחרי שקראתי פעם ראשונה את הפוסט).

מאחלת לכם להיות יצירתיים, ואם חסרות לכם דרכים לרענן קצת את הראש..
קבלו את הפוסט של גדעון עמיחי שיפיח בכם רוח חיים!

תשע"א טובה לכם!

ענבל