על יום רע בעבודה, פתקית ותקווה להרפתקה חדשה

הכל התחיל ביום חול רגיל באמצע השבוע, בתחילת השנה.. אי שם בספטמבר 2012, היה לי יום רע בעבודה.
למי אין ימים רעים בעבודה?
אבל, כשלי יש יום רע בעבודה, או בכלל, כשאני רוצה לברוח קצת מהמציאות, אני נכנסת לעולם משלי, עולם בתוך נייר.
לוקחת עט, או עפרון ומאיירת, מקשקשת, משרבטת.
מה שבא.
באותו היום הרע ההוא, נורא רציתי לטוס לחו"ל.
לא משנה לאן, לא משנה איך, העיקר לעלות באויר למקומות חדשים..
להרפתקה חדשה, לחוויה נפלאה, למקום לא מוכר שיעלה לי חיוך על הפנים וימלא אותי בהשראה!
אז לקחתי פתקית קטנה, כחולה, אפילו לא לבנה.
ומכאן הגיח לעולם איור הכדור פורח שלי.

http://instagram.com/p/PKBrK8hh_I/
אפילו תיעדתי את זה באינסטגרם.

אח"כ הגיעו עוד כמה כדורים פורחים.

http://instagram.com/p/SQUyVkhh63/
אבל אף אחד לא היה מרגש כמו ההוא..

ואז.. כמה חודשים אחרי אותו איור .. אחד העובדים במקום העבודה שלי עזב לדרך חדשה.
וזו הייתה ההזדמנות הנהדרת ביותר, לעצב לו ברכת דרך צלחה.

http://instagram.com/p/RaRZ4_hh_B/
זה היה האבטיפוס הראשוני לברכה .

ואחרי שהחורף עבר, והאביב הקדים להגיע אליי לסטודיו הקטן שלי, אותו כדור פורח, עם שינויים קטנים, הצטרף למסע כחלק מקולקציית הנייר החדשה והאביבית שלי.
כי אביב זה ללא ספק ה-זמן להמריא לגבהים חדשים!

וכל שנותר לי עכשיו הוא לחייך ולהבין, איך גם יום רע בעבודה יכול לעורר השראה למשהו חדש ונפלא.

אביב שמח! 

עבודה, חברים והכרת תודה

אחרי הרמת כוסית בעבודה הבנתי משהו שתמיד ידעתי ותמיד מתבהר לי יותר בתקופת החגים, במיוחד בסיומה של השנה המעניינת שעברתי.
אני אוהבת את האנשים שעובדים איתי!
כן, אני משתפת אתכם הרבה על כל הדברים המגניבים שיוצא לי לעצב מעצם היותי המעצבת הגרפית של 'הסקוטית', אבל אני לא חושבת שאי פעם שיתפתי את אהבתי לאנשים שעובדים איתי.
ולא, לא הכל תמיד ורוד וכייפי.
וכמו כל משרד וחברה, יש ימים, ויש ימים.
אבל גם בימים הקשים, כמו שאתה מגיע הביתה ויודעים שאתה עצבני, גם אצלי בעבודה מכירים אותי כבר מספיק טוב כדיי להתרחק או להקשיב או פשוט לחבק.
וזה חברים, לא קורה בכל מקום עבודה.
ואני יודעת שרבים מכם יודעים שיש לי עסק עצמאי בנוסף להיותי שכירה, ושחלק מהחלומות הגדולים הוא להיות בעלת סטודיו, עצמאית במשרה מלאה :)
אבל היום, יותר מתמיד הודתי ליקום על מקום העבודה שלי.
ולא רק בגלל "המצב בשוק" ואני יודעת שאין לזלזל בזה, אלא בעיקר, הודתי ליקום על המקום הזה, שנקרא עבודה ומבחינתי הוא הבית השני שלי, יותר נכון השלישי.
אם רע לי מחבקים אותי, אם טוב לי שמחים איתי ואם קשה לי תמיד עוזרים לי.
זו משפחה. זו אהבה.
בסופה של השנה הזו אני מבינה, שמה שבאמת חשוב בחיינו, זה האנשים שסביבנו, מי שעובד איתנו, מי שנושם לידינו, מי שחי את חייו, במקביל אלינו ובדר"כ גם בשיתוף איתנו.
ולכן, בפרץ האהבה הזה אני מנצלת את במת הבלוג שלי ומודה לכל אותם אנשים שלוקחים חלק גדול מחיי היום יום שלי ומצחיקים אותי ומשמחים אותי בתדירות דיי גדולה!

שתהיה לכולנו שנת אהבה, הגשמה, שגשוג ושמחה!

חמישי טיפוגרפי #111

יום חמישי הגיע ואני מאמינה שכולם בעננים.
מי שבחופש, מי שמתכנן חופש ומי שתקוע בעבודה כמוני וחולם כל השבוע על סוף השבוע.
אז הנה הוא הגיע, והיה לי שבוע עמוס מאוד, חלקו אופטימי, חלקו פחות.
אבל את כולו ליוותה תחושת חריצות שאין כמוה. עבדתי קשה כדיי להשיג כמה מטרות מאוד חשובות.
ולכן, כשנתקלתי בתמונה הטיפוגרפית הכל כך שמחה הזו, הזדהתי והייתי חייבת לשתף.

התמונה מכאן


יש לי עוד המון תמונות טיפוגרפיות מלאות השראה אצלי בפינטרסט..
כנסו, תעקבו, תפנטרסו בעצמכם!

חמישי טיפוגרפי שמח!!!
וסופשבוע נפלא!

עבודה פרנסה והצלחה

שבוע טוב חברים,
אופטימיות זהירה מתערבבת ביחד עם כפית סוכר וכולנו מנסים להנות מהקפה של הבוקר לפני שאנחנו צוללים ליום הראשון בשבוע העבודה שלנו.
המחשב כבר דלוק, הרשימות בראש מתחילות לתפוס את מקומן.
הרי בסופשבוע הן עוברות לפינה קטנה כדיי שחלילה לא נקרא אותן.
הראש מתחיל לרוץ ואנחנו נכנסים לקצב עבודה.


קראתי הסופ"ש את הטור של מיכל ושי גולדן המתפרסם במגזין סגנון של מעריב.
ובסוף הטור כתבה מיכל משפט שהייתי חייבת לשתף אתכם בתחילת השבוע הזה.
מיכל כתבה:" כסף אינו שווה הצלחה, והצלחה אינה שווה כסף. הצלחה היא היכולת להתפרנס מהדבר שמשמח אותך ומאפשר לך לבטא את מי שאתה. לרוב, גם יש שכר בצדה."

לא יכולתי למצוא משפט שכל כך יתאים לי לתקופה הזו בחיי.
ואחרי שקראתי כמה וכמה פעמים את הגדרתה של מיכל להצלחה.
כל מה שנותר לי להזכיר לעצמי, זה פתק אחד קטן שתלוי לי מול המחשב בעבודה...תמיד.

אני מודה על האפשרות שניתנה לי לקום בבוקר וללכת לעבודה בה אני עוסקת במה שאני אוהבת.

שבוע קל חברים, שיעבור מהר ועם הרבה חיוכים והשראה.

ענבל

עבודה קשה

לפעמים אני מרגישה מאוד עצלנית, אין לי כח באמת לעבוד. ובא לי רק לרבוץ ולהיות מול המחשב או מול הטלוויזיה.
אבל בשבועות האחרונים לא רק שיש לי עבודה. יש לי שלוש. וזה לא פשוט.
ואתמול בלילה כשחזרתי מהעבודה המאוחרת שלי אחרי יום מאוד עמוס. הרגשתי חרוצה.

המשך שבוע פורה מפרה ומלא יצירה! :)

רשמים מסופיה, בולגריה #10 - דוכן לעיטוף מתנות

מצאתי את העבודה המושלמת בשבילי.
כל חיי אני אוהבת לעטוף מתנות.
לעצב קשירות וסרטים, לאחד ביחודיות צבעונית מתנות לאנשים אהובים.
במהלך סיבובי הקניונים שלי בסופיה, נתקלתי בדוכן שהקפיץ לי את הלב למראה גלילי הנייר, השקיות ומגוון הסרטים הצבעונייים.
מהר מאוד הבנתי שמדובר בדוכן לעטיפת מתנות.
אני וחברתי שמנו לב שלא עוטפים מתנות בחנויות. והבנו שאם ברצונך לעטוף מתנה. אתה משלם על העטיפה עוד כסף בדוכן המיועד לכך.
בלי לחשוש מהמאבטחים, שלפתי את המצלמה ולא הפסקתי לצלם את המקום הצבעוני והמיוחד הזה.

האישה עם העבודה הכי כייפית בעולם (לדעתי:)

עכשיו, ברצינות, מה אתם אומרים, יש לזה שוק בארץ?
או שאני אמשיך לחלום?

בברכת חלומות נעימים :)

ענבל

work hard & be nice to people

אחד הפוסטים הנחמדים שקראתי בזמן האחרון.

 אבל אחרי שקראתי את הפוסט בו רשום שכל כך הרבה אנשים לא אוהבים את העבודה שלהם ושונאים את יום שני (ראשון במקרה שלנו) אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי..

איך באמת נהנים מעבודה? איך לא מתבאסים בסוף יום שבת?
שאלת השאלות לפי דעתי.
ולהגיד לכם את האמת. אני מאחלת לעצמי למצוא את התשובה במהרה.
לקום בבוקר וללכת לעבוד ולעבודה עם חיוך.
להנות מהזמן בעבודה. ולא להסתכל על השעון כל חצי שעה.
לעבוד קשה, לקבל שכר הולם,
ליצור ולייצר רעיונות חדשים ולהנות מכל רגע.. טוב, זה כבר נאיבי מצידי, כמעט מכל רגע.

עוד משהו קטן מאחורי הפוסטר המגניב ביותר הזה

כבר ציינתי כמה דפוס מרגש אותי??