מרי כריסמס - merry christmas

 חשבתם שאני באמת אתעלם מהחג הנוצץ הזה?
מהאושר הצבעוני והקסום שהקישוטים מביאים איתם?
איך אפשר?
והשנה, יותר מתמיד, גם אצלי בדירה שמח ומנצנץ.
יש כאלה שקצת מתרעמים שיש לי עץ ושזה לא יהודי, אבל הבהרתי לכולם שאני לא חוגגת את הולדת ישו (שהיה יהודי כשהוא נולד, כן?) אלא אני חוגגת את היותי חיה בסרט. וחוגגת את מסורת הסרטים ההוליוודים הקיטשים והמתקתקים שתמיד מראים שגם בתקופת חגים שפוגשים את כל המשפחה, תמיד בסוף יירד שלג, והבחור שהוא בעצם אהבת חייך ירוץ אליי וינשק אותך מתחת לדבקון ובמתנה שמתחת לעץ האשוח המקושט בקפדנות של סטייליסטיות בהוליווד, ישנה כמה מתנות, ארוזות באותה קפדנות של אותה סטייליסטית עם השם שלך, והיא מאותו הבחור, שחשבת ששכח, אבל הוא זכר, את כל אותם הדברים שאהבת.

אז, אחרי שקניתי עץ השנה, ובהתרגשות ילדותית, עם מוזיקת כריסמס מאפליקציית JANGO, ישבתי על הרצפה וקישטתי את העץ הגמדי והפלסטיקי שלי, צילמתי כמה עשרות תמונות את המנצנץ, ולכמה רגעים, הייתי מאושרת. ממש מאושרת. כי ככה זה כשחיים בסרט

 

 

 

  

לא יכולתי להתאפק וחגגתי קצת לפי המסורת, והכנתי לאחותי קצת מתנות מתחת לעץ בשבת...

  

אז, לכבוד חג ה'חיה בסרט' שלי, קבלו את שלושת הסרטים הגדולים שמכניסים אותי לאוירת חג:

מקום 3:
you've got mail

כי גם אם יש רק חלק קטן שבו חוגגים בסרט את חג המולד, כל התחושבה של הסרט הנפלא הזה, היא של קסם אחד גדול!

מקום 2:
home alone

כי זה היה הכריסמס הראשון שראיתי!

מקום 1:
 love actually

בעיקר בגלל הביצוע הזה!!

לעוד השראת כריסמס כנסו ללוח שלי בפינטרסט 

מחשבות על רומנטיקה ול"ג בעומר

איך אני יודעת שבחור מוצא חן בעיניי,
אני מתחילה לשחק בשיער.
אני זזה בחוסר שקט, חושבת שניה יותר מידיי לפני שאני עונה ובעיקר.. בוחנת את צעדיו בקפדנות כל הערב.
מנסה לפרש רמזים, מנסה לגרום לו לדאוג לי, ומצד שני יוצאת ביציאות פמיניסטיות שלפעמים כבר לא תופסות לגביי.
והכי הכי בולט אצלי, אבל רק אני רואה את זה, כי אני מכירה את עצמי כל כך טוב, אני פשוט מפוזרת.. לא שלווה, לא רגועה ופשוט, לא מגניבה!


גיליתי אתמול שהתבגרתי, פתאום קלטתי של"ג בעומר, ואני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שעשיתי מדורה.
לא אכלתי הרבה זמן תפוח אדמה שרוף, ומרשמלו צלוי עשיתי רק בכיתה ו'.
ואז, בהפתעה ספונטנית, אני, הבחורה הכי לא זורמת וספונטנית שיש, קפצתי על הצעתו של ידיד שלי להצטרף אליו למדורה עם חברים בחוף בהרצליה.
הלכתי לסופר, קניתי שק תפוחי אדמה, שיפודים ושקית מרשמלו (בדיעבד, שקית אחת אף פעם לא מספיקה), ניסיתי למצוא אאוטפיט שיתאים למאורע ונכשלתי. הייתי לגמרי לא מוכנה לחול, עשן ולרוח שפיזרה גיצים לכל עבר.
אבל היה לי ערב כל כך מהנה, שכל העשן והחול בכלל לא הפריעו לי ואפילו להתנתק קצת מהאייפון (חוץ מתמונה אחת לאינסטגרם) זה עשה כל כך טוב הניתוק הזה והחיבור לרוח של הים ולשקט של השמיים.

דבר נוסף שגיליתי היה שאני רומנטיקנית חסרת תקנה, ידעתי את זה כבר מגיל 7, אבל לפעמים אני חושבת שגם אני התחסנתי והעיר הגדולה הפכה אותי למכונה צינית וחסרת רגשות. אבל למזלי, הבנתי אתמול ששום דבר לא ישנה אותי ואני עדיין אותה ילדה בת 16 שמחכה שהבחור שמוצא חן בעייניך מהעבר השני של המדורה, יסתכל עליי בדיוק כשאני מסתכלת עליו ויחייך.
שיבוא לשבת לידי וינסה לתפוס את תשומת ליבי, ובסוף הערב הוא לא יוכל לחכות וישאל אותי אם הוא יכול להזמין אותי לדייט.
אני מאמינה במוזיקת רקע ובסצנות מסרטים, בהדלקות ממבט ראשון ובתחושה הזו שמגיעה בבטן כשאת מבינה שהבחור מולך מעניין אותך.

כן, אני רומנטיקנית ואני מאמינה גדולה באהבה.
אני גם נדהמת שאני פתאום מכירה מישהו שבאמת מעניין אותי ועושה לי חשק לשמוע מה יש לו להגיד ולשבת איתו על בירה.

זה לא קורה לי הרבה.

עכשיו כל שנשאר הוא שאני אצא מהסרט שהכל צריך לקרות כאן ועכשיו, ואתחיל להבין שלדברים יש את הזמן שלהם ולא את זמן הסרטים שיש לי בראש. ואולי אם זה אמור להיות, הוא יזמין אותי לדייט בקרוב.