על שיווק יצירתי ומיתוג צבעוני

לפני חודשיים התקשרה אליי עדי מאור-סיסו, תמיד כייף לנו לדבר ועוד יותר כייף לנו ומרגש לנו כשאנחנו מתחילות לעבוד ביחד על פרויקט חדש.

על המיתוג של העסק של עדי דיברתי כבר בעבר כאן.

והפעם הפרויקט היה עוד יותר מעניין ומרגש, עדי אמרה לי שתי מילים: "שיווק יצירתי" ומשם הייתי צריכה לצאת ללוח השראה, להבין בעזרתה את הערכים של הכנס.

אחרי סיעור מוחות עם עדי, הגענו ללוגו המדוייק ולצבעוניות המושלמת של הכנס והתחלנו לעבוד על כל הפרסומים והחומרים השיווקיים.
עיצבתי לעדי את הצבעוניות ואת כל השפה העיצובית שתדבר באחידות בכל פרסום, בכל פלייר ובכל מודעה בפייסבוק.

אני ועדי עובדות נהדר ביחד, אנחנו מבינות אחת את השניה במהירות, מה שגורם לכל התהליך להיות מהיר ומהנה במיוחד.

היופי בעבודה עם עדי, הוא שלעדי יש חוש עיצובי שנותן לה את היכולת לקחת את ספר המותג שאני מעצבת לה, ולייצר פרסומים ועוד תוצרים לבד וברמת מקצועיות מעולה שנראים טוב בעיקר כי הם מדברים באותה השפה שבניתי לה, בצבעוניות ובפונטים אחידים וכל זה נותן לה חופשיות במהלך השיווק היצירתי שהיא עושה!

הנה חלק מהעיצובים שעיצבתי לעדי לקראת הכנס

עדי ידועה בקבוצות הפייסבוק (הסגורות:) שלה, שמעודדות נשים לשתף על המוטיבציה ולפעמים גם הקשיים שיש בשיווק בימינו.
ובקבוצות האלו עדי נותנת מהידע שלה והתמיכה ומייצרת קהילה מגובשת של נשים שעוזרות, מקשיבות ומתייעצות אחת עם השניה. עדי מחלקת להן מתנות כמו פוסטר מעוצב, דפי ניהול מעוצבים והרבה תוכן וטיפים!

בנוסף, עדי החליטה לתת הטבה מיוחדת לכל הקוראות שלי, לקראת הכנס "שיווק יצירתי" שיתקיים ב 7.1.2015!

ולכן, כל מי שתירשם ותזין את הקוד VIP בעמוד התשלום,

תקבל הנחה של 50 ש"ח מעלות הכרטיס לכנס!

הנה הקישור להרשמה:

http://www.adimaorsiso.co.il/creative/

הקלידו קוד קופון inbal gibor VIP במעמד הרכישה. 

מוזמנות לעקוב אחר התכנים המעולים של עדי בעמוד הפייסבוק שלה
עדי מאור סיסו- ניהול יעיל לבעלות עסקים 

מזמינה אתכן בהמלצה אישית במיוחד, לכנס מרתק, מהנה ומלא ביצירתיות!
אני אהיה שם, אשמח לראותכן.

לחיי ימים מלאים בשיווק, יצירתיות והנאה מכל רגע.

בלוגלדת 5- היום השני- 5 דברים שלא ידעתם עליי ועוד זכרון ילדות אחד

והיום בחגיגות הבלוגלדת 5!

5 דברים שלא ידעתם עליי כי פשוט לא סיפרתי לכם.
(איך זה יכול להיות, אתם שואלים? מסתבר שיש עדיין כמה דברים קטנים ששמרתי לעצמי... )

1. כשהייתי קטנה הייתי ישנה עם עיניים חצי פתוחות. (בטח לא רציתי לפספס דברים כשאני ישנה :)
2. אני מכורה לסדרות טלוויזיה, כמו האנטומיה של גריי, סקנדל וכל דבר ששונדה רימס יוצרת.
3. אני תמיד קוראת כמה ספרים במקביל. לפחות שלושה.
4. יש לי אהבה גדולה לאוכל, במיוחד לכל מה שקשור לפסטות ושוקולד.
5. אני חולמת על בית עם גינה בכפר חסידים, או כפר ביאליק, או כל מיני כפרים חמודים באזור הצפון.


ועכשיו לעוד סיפור אישי שלי, שקשור למס' 5!

התערוכה הראשונה שלי הייתה בגיל 5 בגן, אני וכל ילדי הגן הצגנו את כל יצירות האומנות שיצרנו במהלך השנה, והיה ארוע גדול באחד הערבים בגן, וכל היצירות נתלו, כל ההורים הוזמנו וכולם היו מאוד גאים.
ההורים שלי, כזכור לי, לא רק היו גאים, הם גם עשו מהארוע משהו אדיר. אני זוכרת שכולנו התלבשנו ממש יפה ואבא הביא את המצלמה שלו ועברנו יחד יצירה יצירה, ואבא צילם אותי ליד כל יצירה.
אמא הרימה אותי כדיי להצטלם לי אחד הציורים הגבוהים שלי. ואת אחד הקולאז'ים אפילו יצרנו אני ואמא ביחד.
אני זוכרת את הגאווה של ההורים שלי, את ההתלהבות של אחותי ואת ההתרגשות שלי, מהתערוכה הראשונה שלי.
יש לי המון תמונות מאותו ארוע. אבל אחת מרגשת במיוחד, יושבת אצלי בפינת העבודה בסטודיו.
המבט ותנועות הגוף שלי בתמונה, מזכירים לי כל יום את ההרגשה הזו, של התרגשות וגאווה, יצירה, עשייה והרבה שמחה בלב. אלו הן התחושות לפיהן אני חיה ויוצרת.
זו ההתרגשות וההשראה שאני רוצה לקום איתה כל בוקר, לעצב איתה כל יום עבודה וללכת לישון עם החיוך הזה, מלא בסיפוק וגאווה.

זו אני, בגיל 5, בתערוכה הראשונה שלי.

חלומות של אתמול

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני יוצרת.
גוזרת, מדביקה, מכינה ברכות לאמא ואבא.
עוד מיימי מלחמת המפרץ הייתי באה עם אמא לעבודה שהיה גן עדן בשבילי.
אין ספור ניירות צבעוניים, מספרים דבק ומכונת צילום.
הייתי מכינה לאמא ניירות מכתבים עם גזרי עיתונים ופתקים מעוצבים לטלפון.
ואז גדלתי קצת, בכל זאת הייתי בת 6 במלחמת המפרץ, והתחלתי לצייר,
עם הציורים התחילו גם הצילומים, בגיל 10 אחרי שנה של נידנודים, אבא הרשה לי לקחת את המצלמת SLR הכבדה והרצינית שלו ולתעד טיול משפחתי. מאז לא הפסקתי לצלם.
לאט לאט התחלתי לאסוף אין ספור צילומים, ציורים  ואין ספור חומרים.
חומרי יצירה, חומרי תפירה, חומרי השראה.
הכל נאסף בארונות חדרי, קופסאות, קופסאות של חומרים.
סרטים, בדים, צבעים מכל הסוגים והמינים, מדבקות, עפרונות והמון המון מגזינים!!
בשנים האחרונות התחלתי לאסוף אוספי וינטג' שונים, החל מכלי זכוכית וכלה במפיות קרושה, כפתורים, מצלמות ישנות ומשחקי ילדות מרגשים.
אבא קורא לי ג'נקיונרית, מהמילה ג'אנק, זבל, הוא אומר שאני קונה כל דבר ישן. אני לעומת זאת חושבת שאני אוספת את הדברים היפים ביותר שלתקופות העבר היה להציע.
החדר שלי בדירה התל אביבית החמודה שלי כבר לא יודע איפה להכיל את כל הדברים שאני אוספת,יוצרת ומצלמת,
חלק נכבד פשוט נשאר בחדרי הישן אצל ההורים.

וכמובן,הפתרון הכי נכון, הכי מתבקש והכי החלום הגדול ביותר: סטודיו!

חלל גדול ולבן עם חלון מואר שמכניס המון אור למקום.
שולחן אחד ארוך מאוד, אין ספור מדפים ומגירות.
והכל מסודר בצורה כזאת שאני רק אצטרך להתיישב ולהתחיל ליצור.
פינת צילום קטנה ומקום כבוד לתאורות סטודיו מקצועי, פינה קטנה לצבעי המים שלי, מדפים לבנים ארוכים ועליהם כל כלי הזכוכית שלי.
ומדף אחד מכובד עליו תשבנה כל המצלמות שלי.
פינת תפירה ואפילו ספה כייפית לשבת לצייר בנוחות או לקרוא ספר טוב כדיי לנקות את הראש..
(גם זה תורם להשראה, לא? :)

לכן, החלטתי לשתף אתכם בלוח ההשראה שלי בפיינטרסט על הסטודיו החלומי שלי.
מאמינה שהרבה מחברותיי היוצרות חולמות את אותן החלומות, על חלל אחד, חלל של יצירה והשראה!

המסע היצירתי שלי עם גדעון עמיחי

בזכות הבלוג של גדעון עמיחי נחשפתי לאדם, לכתיבה ולהשראה.

בזכות הספר של גדעון עמיחי זכיתי לצאת איתו למסע יצירתי בכל העולם וישראל ולהנות מכל רגע.
כמו תמיד.
ועוד כמה תובנות במחווה לפוסט האהוב עליי מכל:

להיות יצירתית

לחלום

ללכת להגשים את החלום

לא להתייאש

להתעקש

לא לוותר

לנסות שוב

ללמוד כל הזמן, כל יום משהו חדש

להבין שאני לא מושלמת ולאהוב את זה

להסתכל על דברים מזווית אחרת

לטוס לתאילנד, למרות שלטוס 14 שעות בכיוון ההפוך לניו יורק נראה לי לא הגיוני

להתגעגע לניו יורק

לצלם כל הזמן, גם את הנעליים של עצמך

להתרגש מאיור

להתפעל מפרסומות

לחשוב מה היה הבריף

לנסות לחשוב מה אני הייתי עושה

להתבאס קצת שלא למדתי בבצלאל

להבין שלכל אחד יש את הדרך שלו

ולהמשיך לרדוף אחרי אתגרים בדרכי שלי

להפעיל את המוח היצירתי כל הזמן

ללמוד להיפתח, לשתף את כל העולם ולהנות מזה כל יום

לאכול כבד קצוץ ולחשוב על גדעון.

ממליצה בחום על הספר החדש של גדעון עמיחי " לא, לא, לא, לא ,לא, לא, לא כן.".

מסע יצירתי זו ההגדרה המדוייקת לספר נפלא ומלא השראה!

המשך שבוע מקסים :)

ענבל

צילום: ענבל גבור © כל הזכויות שמורות

סוף שבוע יצירה ומשפחה

סוף השבוע הגיע,איזו תחושה נעימה.
יום שישי בבוקר הוקדש לא לנקיונות אלא הפעם ליום כייף של הבנות.
אז יצאנו אמא אחותי ואני ליום כייף של שופינג והנאה.
על הדרך קנינו:
קצת כפתורים לעשיית כמה זוגות עגילים

(אלו כפתורי וינט'ג מיוחדים שמצאתי באחד משיטוטי הוינט'ג שלי, אבל רק היום ישבתי לעשות מהם עגילים)

אבזמים מיוחדים ששידרגו את החגורות המקוריות שקניתי בשקם :)

תליונים או כל מיני פעמונים מיוחדים שהפכו בין רגע לשרשראות ועגילים מקסימים

ועוד כמה ספרים ולחמים.. :)

ישר אחרי ארוחת צהריים עם אבוש היקר שבנתיים עבד קשה ושטף את הבית, התיישבנו אחותי ואני לחווית יצירה מהנה שאין כמותה.

וכל שנותר לי לומר זה.. כמה טוב להיות בבית עם המשפחה.

שבת שלום וסוף שבוע מלא אהבה יצירה ומשפחה

ענבל

happy valentine's day everyone ! ! :)

חג האהבה הבין לאומי הגיע.. ואני מפתיעה את עצמי..
אני לא ממורמרת.. אני מחוייכת!
אני לא עצובה, אני אופטימית!
אני לא מלאת גועל על כל הלבבות, אני אוספת לבבות השראה לרוב..

קבלו אוסף של אהבה שמביאה לי השראה..

הפוסטר לסרט החדש.. מקווה לראות אותו עוד השבוע, נראה קיטשי וכייפי!! :)

ועוד משהו קטן ממני..

אהבה ויצירתיות!!

שבוע מקסים

ענבל

? ? השראה יומית? ?

ימים לא קלים עוברים עליי.

זה לא הקור, זה לא הגשם (שעושה תחושות מבאסות ורצון עז לחיבוק)

זו לא העבודה הלא מאתגרת.

אלו גם לא הלימודים.

זו ההשראה, לרגע קטן, או תקופה לא ברורה של כמה שבועות כבר, שאני לא מוצאת אותה.

אני לא מצליחה להתחבר לשום דבר.

אין שום דבר שמרגש אותי, גורם לי לרצות לשמור אותו, לצלם אותו. או לכתוב עליו בבלוג.

אני מסתובבת עם סימן שאלה גדול בראש. ומחפשת מה שיירגש אותי..

לכן כשמצאתי את שתיי היצירות המקסימות האלו בDeviantaART מאוד שמחתי!!

 

 

אבל למרות היצירות המקסימות שאני מוצאת באינטרנט...

משהו אחד בלבד. יחיד ומיוחד מעודד אותי ומחזק אותי, וכמובן מביא לי השראה.. 

בתקופה האחרונה...

הספר :"השראה יומית" של רובין שארמה.

זהו אוסף אימרות שמסודרות כמו לוח עד, שלוקטו משלל הספרים שלו.

ובאמת, מחזקות, מעודדות ומביאות השראה יומית!

ממליצה בחום!

סוף שבוע חמים ומלא יצירתיות

ענבל

זכרונות כתובים ומעוצבים

כשהייתי בת 5 הייתה מלחמה, מלחמת המפרץ, והיו ימים שלא הלכתי לגן, אהבתי מאוד את הימים האלה, כי אלו היו הימים היצירתיים ביותר שלי בתור ילדה (או ככה זכרתי אותם בכל מקרה) והכל בגלל שהייתי באה אל אמא לעבודה.
ושם, במשרד של אמי, בארץ קלסרי ה"רון" והדפים, ישבה לה מכונת הכתיבה.
בשולחן נפרד, ליד ארון המגירות, בו הסתתרו דפים צבעוניים, הייתי יושבת ומעבירה את הזמן ברשימת מכתבי ברכה לאנשים דימיוניים.
כמובן שאחרי שמיציתי את עניין הכתיבה, עברתי לגזירת דמויות של הוגו מברושורים של חברת החשמל, או מה שהוגו ייצג באותה עת, והכנתי עיצובים שונים למזכרים למשרד של אמי.
לימים זו הייתה תחילתה של אהבה גדולה לעיצוב, וכמובן למכונת הכתיבה.

לאחרונה, מצאתי את עצמי מפנטזת, לפעמים בנסתר, לפעמים בגלוי (מאוד גלוי- סטטוס בפייסבוק) על קניית מכונת כתיבה לעצמי.
אחרי חיפושים ביד2, התקשרות עם כמה מוכרים וייאוש קל כי לא מצאתי מכונה לבנה או ציבעונית בעברית, שעובדת כמובן, החלטתי לדחות את החיפושים לתקופה בה לא אצטרך להתפשר על מחיר מזערי של כמה מאות שקלים ואוכל לקנות לעצמי בדיוק את את מכונת כתיבה שארצה!

ואז.. בסיבוביי הרבים באתרי עיצוב, ובבלוגים כאלה ואחרים. מצאתי את אחד האתרים ו/או בלוג עיצוב מלאי ההשראה שראיתי מזה הרבה בלוגים, שנקרא uppercase שעוסק בעיקר באהבה עצומה לאותו מכשיר שלאט לאט נעלם מהעולם - מכנות הכתיבה.
הבלוג מתעסק במכשיר עצמו, בשידרוגים שלו, בשימושי אחרים לגמרי שלו,בעיצוב וכמובן איך לא.. בטיפוגרפיה.
אני לא חושבת שחשפתי בפניכם עדיין את השגעון שלי לטיפוגרפיה (תודה מלי אלון :)
אבל, אני מאמינה שעם הזמן, תבינו עם מה ולמה יש לכם עסק.. :)

אז להלן שלל תמונות שימיסו אל ליבכם
וייגרמו לכם צורך עז ללכת ולקנות מכונת כתיבה.
(ואח"כ לשפץ אותה, לתקן אותה ולצבוע אותה)
או פשוט לקנות כבר אחת כזאת מוכנה במאות דולרים!!!!

כנסו לבלוג שלהם, הם פשוט מלאי השראה, בכל אחד מהפוסטים!!

http://www.uppercasegallery.ca/

תהנו

ושיהיה סוף שבוע מלא השראה

ענבל