פוסט מהמרחב המוגן

ב-2006 הייתי בצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה.
ב2012 הייתי בתל-אביב בזמן מבצע עמוד ענן כשהיו בפעם הראשונה אזעקות בעיר הגדולה.
והיום, קיץ 2014, אני עדיין בעיר הגדולה, רצה מהסטודיו בקומה השלישית למקלט בקומה -2 ומנסה לא לשחזר את הפחד והלחץ מכל הזכרונות שיש לי מכל אזעקה ואזעקה.
גם אם אני כביכול בסדר, אני יודעת שהגוף שלי בסטרס. אני יודעת לשתות כל הזמן מים, גם אם אני לא צמאה ואני יודעת שאני רוצה להמשיך לעבוד וליצור כדיי להישאר שפויה.
ככה התחיל הפוסט הזה. עם רצון לתקשר החוצה את התחושות.

אני מחפשת את האסקפיזם המושלם. וסרט או סדרה לא באים בחשבון כרגע, כי אני יותר מידיי צמודה לחדשות.
אז אני פונה לנחמה הגדולה, לפינת השקט וההשראה, פינטרסט.
אני נכנסת ישר ללוח הטיולים שלי ומתחילה לדמיין שאני לא פה.
אני בטיול רגלי ביער ירוק או מצלמת שקיעה בחוף פסטורלי.
אל תטעו, אני מאוד אוהבת את המדינה שלנו ואין לי ולא תהיה לי ארץ אחרת.
אבל ברגעים כאלה, אני מעדיפה לכמה רגעים לא להיות פה.
אני ממשיכה לחלום שאני מתעוררת באוהל  על הר עם נוף מרהיב.
ולא קופצת מהמיטה שלי לקול אזעקה.
אני ממשיכה להסתובב בלוחות ההשראה, בין הצבעים, והצורות, הבגדים והאותיות.
ולרגע, הכל נרגע.

זה האסקפיזם שלי היום.
לפינטרסט שלי 


התמונה המרגשת הזו מכאן והיא שייכת לצלמת מדהימה בשם וירג'יניה גלבז
זה הפליקר שלה
https://www.flickr.com/photos/tiavir/

תהנו! :)

הפסקת איור

אסקפיזם בשבילי זה לשים תקליט בפטיפון שלי ולהקשיב למוזיקה שמחזירה אותי לתקופה נעימה עוד לפני שנולדתי.זה לקחת דף לבן, עט שחור (או כחול) ולהתחיל לאייר.
לעשות הפסקה מכל הטרדות, המחשבות, המטרות והמשימות ולכמה רגעים, לפעמים קצת יותר, ולאייר בשקט, דברים מהראש או שראיתי במהלך היום ולברוח לעולם שהוא כולו אני והדף.



בדרך כלל אחרי שאני מאיירת הראש שלי חוזר לעבוד וישר עולות המחשבות על עיצוב. איך הפרח הזה יהפוך לברכה ואיך אם אחבר את שני העציצים ביחד, זה ייתן תחושה קטנה של משתלה.
ברגעים הקטנים האלו, רגעי השקט והשלווה של האיור אני לא משתפת כמעט אף אחד. כמעט.
היחידים שרואים את הפסקות האיור שלי, את מאחורי הקלעים של העיצובים שלי, הם חבריי האינסטגרם שלי.

באינסטגרם שלי אפשר לראות את כל הדברים הכי כמוסים שלי, את תהליכי העבודה, ואת ההלבטויות בין עיצובים. את ההחלטות על הנייר המסויים בדפוס או את אהבתי לטבע, פרחים וחיות. גם את הרגעים הפחות יפים שלי אני משתפת באינסטגרם, כמו רגעי המיגרנות שלי, או הניסיונות הכושלים להיגמל מקולה.

האינסטגרם נשאר הכלי השיוקי היחיד שלי ובו אני משתפת מהבטן, בלי הרבה מחשבה, ועם הרבה אהבה לצילום ותפיסת רגעים קטנים של שמחה, יופי ואסקפיזם טהור.

מוזמנים לעקוב אחרי http://instagram.com/inbalgibor

חפשו #הפסקת_איור באינסטגרם ותגיעו לכל אותם רגעי שקט שלי ושל הדף. :)

אסקפיזם מהנה

סרטי טיולים (כי לפעמים אי אפשר לטוס)

לפעמים אי אפשר לארוז מזוודה ולטוס.
אי אפשר לעזוב הכל, ולהתנתק.
אין בדיוק כסף לטיול, או שאין זמן (סוג של אותו דבר לדעתי)
ולפעמים, ממש צריכים לצאת לטיול. לראות נופים מרהיבים, לחוות חוויות מרגשות, לטעום טעמים חדשים ובעיקר, לקבל השראה!
אז, בשביל הרגעים בהם אי אפשר פשוט לעזוב הכל ולצאת לטיול, הכנתי לכם רשימה של  90 דק' (או יותר) של אסקפיזם מוחלט מלאים בנופים מדהימים  שיגרמו לכם להרגיש קצת בחו"ל..

* לאכול, להתפלל, לאהוב- איטליה, הודו ובאלי ביחד עם ג'וליה רוברטס. הספר היה הרבה יותר טוב מהסרט לטעמי, אבל, הסרט מהנה לא פחות אם צריכים מנת חו"ל רצינית לורידים.



* חופשיה לאהבה הוא סרט בנות קיטשי להפליא עם מנדי מור, אבל הנופים והמקומות בהם הסרט מצולם, פשוט תענוג קליל ורומנטי, כן, אני אוהבת סרטי בנות. מפתיע פה מישהו? :)



* את שניי הסרטים הבאים אני חושבת שצריך לראות אחד אחרי השני





לפני הזריחה ולפני השקיעה, הוא סיפור רומנטי אירופאי שהיופי הוא שהוא מציאותי לגמרי, במיוחד הסרט השני, שמראה לנו שכל הפנטזיות שרצות לנו בראש על הזוג שמתנשק בסוף הסרט חי "האפלי אבר אפטר" בעצם עשה כמה בחירות אחרות בחיים והם התגלגלו להיות משהו אחר.
משהו שאני חושבת שמגלים כשסוף סוף מתבגרים .
בין כל הרומנטיקה והחיים, יש נוף נפלא של אירופה אמיתית ונעימה.
(לשמחתי יש כבר סרט שלישי, שיגיע ממש בקרוב לאקרנים.. ואז באמת נוכל לראות מה קורה לזוג אחרי הנשיקה בסוף הסרט..)

*הסרט הבא עטוף כולו בנופים הקסומים של איטליה ונותן לכם תחושה שהכל יכול לקרות, במיוחד אם אתם בטיול בחו"ל.
תחת שמש טוסקנה


*וכמובן, הסרט שעושה חשק לקחת את החברה הטובה שלך לסופשבוע פרוע בעיר רחוקה ואולי להתאהב בזר מסתורי, ויקי כריסטינה ברצלונה


* ואחד מצוייר שפשוט עושה חשק לצאת להרפתקאה של חיינו UP



יאללה, בואו נצא לטיול.. או נראה סרט על מישהו שיוצא לטיול :)

פוסט הרגעה

במלחמת לבנון השניה ב- 2006 הייתי בקרית מוצקין, בדיוק באמצע בין כל הנפילות בקריות.. זו הייתה תקופה לא קלה, מלחיצה ואפילו אני מעזה לכתוב, טראומטית.

היא נהיית הרבה יותר טראומטית בימים האלו.

בהם אני יושבת במשרד המגניב שלי בתל אביב המגניבה שלי ואני בלחץ מטורף.

לכן, אני פונה לעשות את אחד הדברים המרגיעים שלי, ואני כותבת, מוציאה על "דפי" הבלוג את מה שהנפש מרגישה וחושבת לעצמי, בלי שום מחשבה על פוליטיקה ומדינה, כמה המציאות שלנו קשה.

ואני אף פעם לא כותבת על דעותיי בעניינים האלו, אבל אני אוהבת את המדינה שלנו כל כך שאם הייתי יכולה, הייתי מתגייסת שוב,היום, בהתנדבות מלאה, רק כדיי לעזור.

אז אם אני כבר בבלוג, כותבת פוסט, ואם מישהו נכנס לקרוא משהו חוץ מחדשות.. לפחות אוכל לנסות לגייס טיפת אופטימיות, ולנדב קצת אסקפיזם טהור, לטובת הנפש הלחוצה והעדינה שלנו...

ממליצה לכולנו לברוח רק לרגע, למרחב מוגן של רוגע והשראה:
אם זה מתחת לעץ, בקריאת מגזין, בשתיית כוס תה בשקט או בקריאת ספר במקום האהוב בבית, תנסו לקחת לעצמכם זמן להירגע השבוע, ואם זה בלתי אפשרי, ואני מאמינה שלתושבי הדרום זה פשוט בלתי אפשרי, אולי לחמש דקות, תעצמו את העיניים, קחו כמה נשימות עמוקות וטובות ותזכרו איך הגוף שלכם הרגיש כשנרגעתם בפעם האחרונה ובואו נתפלל כולנו לימים שקטים יותר..

1.
2.
3. 

חומר להדפסה- אסקפיזם זה כייף!

שבוע חדש התחיל, וכמו כל תחילת שבוע אני חושבת עם עצמי מה התוכניות לשבוע הקרוב.
את מי אני פוגשת בערבים, מתי אני נפגשת עם אחותי והאם אני חוזרת לצפון לסופשבוע.
אני חייבת לשתף אתכם שלפעמים, אחרי יום עבודה ארוך אין לי ממש את הכוחות להסתובב או לצאת בערב.
וכל מה שחושקת נפשי היא בריחה קטנה לעולם אחר.
עולם הסדרות והסרטים.
מאז שהייתי קטנה אני זוכרת את עצמי קמה בבוקר אל מול מסך הטלוויזיה, זו הייתה הדרך היחידה להעיר אותי.
אני ובולי איש השלג.
גם כשהייתי חוזרת מבית הספר, הייתי רצה לטלוויזיה ויש אין ספור תמונות שלי ושל אחותי בוהות במסך בסלון.
כבר אז האמנתי: " אסקפיזם זה כייף!!".
עברו השנים ואני ואחותי התחלנו להנות מסדרות כמו שרק אנחנו יודעות. עוקבות אחר כל סדרה חדשה שיוצאת בארה"ב. מחליפות קבצים בהנאה ומתעדכנות אחת אצל השניה באיזה פרק היא.
מויתר לציין שהשיגעון לסדרות לא קיים רק אצל בנות גיבור. וגם חברתי טולי שותפה לאהבה הגדולה הזאת ואפילו אפשר לומר שבזכותה הכרתי את אחת הסדרות הטובות שראיתי מזה הרבה שנים. (THE UNIT)
הזדמנות נהדרת לומר תודה טולי!! :).

אבל, לאחרונה, אני ואחותי גילינו שמתחיל להיות לנו מאוד קשה לעקוב אחר הסדרות אותן אנו רואות
והבנו שאנחנו חייבות מעקב מסודר אחר כל סדרה וסדרה.
לכן, עיצבתי לנו (וגם לכם) דף מעקב אחד סדרות.
תוכלו לכתוב את שם הסדרה את העונה והפרק האחרון בו צפיתם וכך תוכלו לעקוב בכייף אחר הסדרות האהובות עליכם.



A4 להדפסה- טבלה המשלבת כמה סדרות ביחד

Series A4 Inbal Gibor 4blog


A5 להדפסה-  מעקב אחר סדרה אחת

Series A5 Inbal Gibor 4blog

מקווה שהקבצים יהיו לכם יעילים למעקב אחרי האסקפיזם הפרטי שלכם.

שבוע טוב מלא בצבעים וחיוכים :)




*עיצוב: ענבל גבור © כל הזכויות שמורות לבלוג "החומרים הקטנים מהם עשויה השראה" ©

* השימוש בחומר להדפסה הוא בחינם ולשימוש פרטי בלבד.
* אין למכור או להשתמש בחומרים הגרפיים למטרות פרסום או רווח!