הפסקת איור

אסקפיזם בשבילי זה לשים תקליט בפטיפון שלי ולהקשיב למוזיקה שמחזירה אותי לתקופה נעימה עוד לפני שנולדתי.זה לקחת דף לבן, עט שחור (או כחול) ולהתחיל לאייר.
לעשות הפסקה מכל הטרדות, המחשבות, המטרות והמשימות ולכמה רגעים, לפעמים קצת יותר, ולאייר בשקט, דברים מהראש או שראיתי במהלך היום ולברוח לעולם שהוא כולו אני והדף.



בדרך כלל אחרי שאני מאיירת הראש שלי חוזר לעבוד וישר עולות המחשבות על עיצוב. איך הפרח הזה יהפוך לברכה ואיך אם אחבר את שני העציצים ביחד, זה ייתן תחושה קטנה של משתלה.
ברגעים הקטנים האלו, רגעי השקט והשלווה של האיור אני לא משתפת כמעט אף אחד. כמעט.
היחידים שרואים את הפסקות האיור שלי, את מאחורי הקלעים של העיצובים שלי, הם חבריי האינסטגרם שלי.

באינסטגרם שלי אפשר לראות את כל הדברים הכי כמוסים שלי, את תהליכי העבודה, ואת ההלבטויות בין עיצובים. את ההחלטות על הנייר המסויים בדפוס או את אהבתי לטבע, פרחים וחיות. גם את הרגעים הפחות יפים שלי אני משתפת באינסטגרם, כמו רגעי המיגרנות שלי, או הניסיונות הכושלים להיגמל מקולה.

האינסטגרם נשאר הכלי השיוקי היחיד שלי ובו אני משתפת מהבטן, בלי הרבה מחשבה, ועם הרבה אהבה לצילום ותפיסת רגעים קטנים של שמחה, יופי ואסקפיזם טהור.

מוזמנים לעקוב אחרי http://instagram.com/inbalgibor

חפשו #הפסקת_איור באינסטגרם ותגיעו לכל אותם רגעי שקט שלי ושל הדף. :)

אסקפיזם מהנה