אמנית ברזילאית הכינה את דירתם המפורסמת של ה"חברים" מנייר בלבד ובדיוק מרגש במיוחד.
http://www.huffingtonpost.com/2013/06/13/bruna-salvador-conforto-friends-apartment_n_3430884.html#slide=2568629
כחובבת נייר על כל צורותיו, וכמכורה קשה לסדרה הישנה והקלאסית "חברים" נהנתי לקרוא את הכתבה ולראות את התמונות של בניית המודל המגניב הזה של דירתן של מוניקה ורייצ'ל.
יש לה בלוג מקסים שנקרא PAPER WORLD בו היא מציגה את עבודות הנייר המרשימות שלה.
הא בעיקר מושפעת בסדרות טלוויזיה אמריקאיות.
ואפרופו חברים וסדרות אמריקאיות, לאחרונה התחלתי לחשוב איך פתאום כשאני רואה את אמצע הסדרה, בערך בעונה 4, או 5, אני פתאום מבינה שהדמויות ב"חברים" בגיל שלי.
זו מחשבה מאוד מוזרה. איך סדרה שראיתי לפני עשר שנים וחשבתי, וואו, גיל 28. איפה אהיה...
ועכשיו אני רואה שוב את אותם פרקים, שוב ושוב (זה עדיין מצחיק אותי) ואני מבינה שהיי, הגעתי לגיל של הדמויות.. קודם כל, יאיי! דבר שני, ואוו!
פתאום אני נזכרת מה חשבתי על הגיל הזה ואיפה חשבתי שאהיה.
איך דמיינתי את חיי ואיך הם נראים היום במציאות.
אני לא יודעת כמה זה תואם במדוייק.
אבל קראתי משפט לאחרונה שאומר, שהאכזבה שלנו נובעת מכך שדברים לא נראים כמו שחשבנו שהם צריכים להראות.
אני לא בדיוק זוכרת איך חשבתי שחיי צריכים להראות, אני רק יודעת שיש דבר אחד שלא השתנה, וזו האהבה שלי לסדרה הזו.
היא עדיין הדבר שעושה אותי הכי שמחה.
גם כשאני חולה, או עצובה או עצבנית. אני לא מחפשת פתרון אחר. יש תרופה אחת לכל מצב רוח או צרה.
פרק אחד או שלושה.. צחוק בריא ופאנצ'ים מוכרים לרמת האינטונציה והטיימינג, ואני מאושרת.
ומה אתם יודעים שבכל מצב יעשה אתכם שמחים.
אשמח אם תשתפו אותי בתגובות. זה מסקרן אותי מאוד :)
יום שמח ומצחיק, חברים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה