החשק ליצור בלי מטרה

מכירות את זה שבא לכן ליצור?
לצייר, להדביק, לגזור.. שעת מלאכה כזאת.

כל אשה יצירתית מכירה את זה, גם אם את לא מתעסקת עם יצירה בחיי היום יום שלך, אם זה חלק ממך את מכירה את התחושה. החשק ליצור.

כשהייתי קטנה היצירה הייתה חלק מהנה מאוד משעות הפנאי שלי. בבית ספר שעורי המלאכה היו האהובים עליי ביותר, ולקבל משחק יצירה לחג היה אושר גדול.
אבל עם השנים גדלתי והיצירה הפכה להיות פחות תמימה ונטולת מעצורים ויותר רצינית ומלאת ביקורת.
מאמרים רבים מדברים על היופי שיש ביצירה של ילדים, שאין להם ביקורת פנימית והם נותנים לעצמם "להתפרע" עם היצירה, נותנים ליצירה לצאת מהם בחופשיות.

ככל שאנחנו מתבגרים הביקורת והמחשבות על כל יצירה נעשות משמעותיות יותר ושולטות ביצירה שלנו. וזה דבר שמאוד עצוב לי.

השבוע הסתובבתי לי בפינטרסט (כמו כל יום) והתחלתי לשים לב שאני שומרת דוגמאות לפעילות יצירתית שמאוד חשקתי לנסות לעשות בעצמי.

ציור על חלוקי נחל וצביעה של ענפי-עצים. 

אם גם אתן מסתובבות קבוע בפינטרסט אתן בטח מכירות את זה.

המקלות הצבועים בצבעוניות שמחה ומתוקה נמצאים בחנות של bonjourfrenchie 

1 // 2 // 3  // 4

ממליצה לכם להיכנס לפליקר המדהים של היוצרת המוכשרת שמציירת על אבני רייקי, אומנות לשמה! 

והנה התחלתי לתכנן לי סופשבוע בטבע בו אני אאסוף לי חומרי גלם, קפיצה קטנה ל'ארטא' לקניית טושים מתאימים (בעיקר זהובים שעושים אותי מאוד שמחה) והנה אני רואה את עצמי מתיישבת לשעת יצירה מהנה כמו פעם כשהייתי קטנה.

אבל אז עלתה המחשבה המבטלת לראש, המחשבה של המוח הבוגר והרציני שלי.

"אבל מה אני אעשה עם זה אח"כ?"

המוח שלי ישר קפץ לחפש פרקטיות ביצירה, כי אם זו לא מתנה לחברה, מוצר שאוכל למכור או לפחות פוסט ממש מקורי ומעניין לבלוג, למה לי לעשות את זה?

הצטערתי מהמחשבה שעלתה לי בראש והחלטתי לא רק לכתוב על העניין הזה ולשתף אתכם, אלא גם לשאול אתכן אם אתן מזדהות עם התחושה? האם אתן יוצרות לצורך היצירה בלבד?

בנימה אופטימית ועם רצון עז להתחבר ליצירה הילדותית וללא העכבות, בשבועות הקרובים אאסוף לי חומרי גלם מהטבע ואשב לי לשעת יצירה צבעונית ונטולת ביקורת או מחשבות מיותרות.

עדכונים מהשטח באינסטגרם שלי וכמובן בפוסט מסכם (רק אם זה ייצא יפה :)

המשך שבוע של יצירה

ענבל