מי אמר שאת לא יכולה?

כשהייתי ילדה צבעתי המון, כן, גם מחוץ לקווים.
אח"כ המשכתי לצייר ואפילו בגיל 12 הייתה לי תערוכה ראשונה. בסלון.. תליתי את כל הציורים שלי והכנתי שלט עם חץ וכתבתי בכתב דפוס מאוד מכוער: לתערוכת הציורים של ענבל גבור". ההורים שלי הוזמנו כאורחי כבוד לסלון. היה מאוד מוצלח :)
מאז ומתמיד זה היה החלום שלי. תערוכה משלי.
המשכתי עם הציור והלכתי ללמוד אומנות בתיכון, קישקשתי על כל קצוות הספרים, המחברות שלי מאחורה נראו כמו מחברת סקיצות אחת גדולה.
אבל אף פעם לא האמנתי שאני יודעת לצייר. כל התבגרותי חשתי ש"ציירים" הם האנשים המדהימים שלמדתי עליהם בשעורי תולדות האומנות. ש"צייר" יודע מהי פרספקטיבה (קורס שאפשר לומר שכמעט ונכשלתי בו במכללה)
ש"צייר" זה מישהו שיודע לצייר פנים ברורות וצורות ראליסטיות.
אבל אז ..קראתי פוסט של גדעון עמיחי  (לפוסט המקורי ) (לפוסט שכתבתי על הפוסט של גדעון) 
ובאחת השורות מצאתי את שתי השורות האלה:

לצייר, גם אם "אין לכם את זה
"מי אמר ש"אין לכם את זה?"


אני חושבת ששתיי השרות האלה והעובדה שסיימתי את הלימודים וחיפשתי את עצמי וכמובן כמו תמיד העובדה שהייתה לי מחברת סקיצות חדשה וחלקה גרמו לי להתיישב ולהתחיל לצייר כמו שא-נ-י מציירת.
לא כמו פיקאסו, לא כמו מגריט.
לצייר, כמו ענבל גבור.
מי אמר שאין לי את זה???
התחלתי לצייר, לקשקש , לסרוק ולעבד. וככה גיליתי את הטכניקה המופלאה שאני עובדת איתה עד היום.
ציור בטכניקה משולבת.
אני מציירת תמיד ידנית עם עט בדר"כ שחור.
סורקת, ומעבדת במחשב.

הציורים שלי אבסטרקטים וניתנים לאלפי פירושים.
בציורים יש לי שליטה על גוונים, גדלים ומיקומים.
אין לי הגבלת גודל. בגלל היותם ציורים וקטורים ולא מבוססים פיקסלים כמו צילומים.

אין לי הגבלת גודל הדפסה שזהו דבר נפלא לדעתי! :)

אני מאושרת שמצאתי את היד שלי, את סגנון הציורים הפרטי והאישי שלי.

לגלריית הציורים שלי כנסו


ועכשיו תחשבו על משהו שאתם מפחדים לעשות או לא מאמינים שאתם יכולים ותשאלו את עצמכם...

מי אמר שאתם לא יכולים????

יום צבעוני ושמח :)