יום שבת, 11 בספטמבר 2010

אהבתי: Going The Distance

אתם מכירים את התחושה הזאת.
אתם מתארגנים, מתייפייפים, חושבים אם לקחת משהו ארוך כי אולי יהיה קר באולם.
מגיעים לפני כדי שיישארו כרטיסים טובים, קונים פופקורן וקולה (למרות שהחלטתי שהקולה בקולנוע זוועה ושעדיף שאקנה נסטי אפרסק)
ומתיישבים במקומות שהכרטיס מורה לכם.
ואז אחרי פרסומות נחמדות ואין סוף טריילרים, זה מתחיל.
האורות נכבים לחלוטין והקסם מתחיל.
המוזיקה מתחזקת, הכתוביות מתחילות לקפץ על המסך ואתם מחכים שיתחיל הסרט.
אז לא. אצלי זה לא ככה, אני מחכה לראות איך הפתיח של הסרט נראה.
איזה פונטים בחרו, איזו מוזיקה יש ברקע ואיך המעברים בין השם של השחקן הראשי לכל שאר השחקנים נראים.
בסרט האחרון שהלכתי אליו going-the-distance (הולכים רחוק בעברית) לא התאכזבתי.
הפתיח של הסרט מעצב להפליא.
הצבעוניות מוקפדת, האיורים מגניבים והכל מרגש. כמו שהתחלה צריכה להיות.
כמובן שרוב הסרט מלא בנופים המרהיבים של ניו יורק, ברחובות האהובים עליי כל כך ובגשרים בלתי נשכחים גם בניו יורק וגם בסן פרנסיסקו.


כל הסרט מדבר על שתיי הערים המדהימות האלו ועל המרחק הרב ביניהן וכמה קשה לנהל מערכת יחסים במרחק שכזה.
מיותר לציין שדרו ברימור, מלכת הקומדיות הרומנטיות העכשויות, משחקת נפלא בסרט, לצד ג'סטין לונג (he's just not that into you) בן זוגה העכשוי, או שכבר לא , או שכן. הם לא ממש סגורים על עצמם. לא שזה משנה. הם נהדרים ביחד על המסך.
בקיצור, בלי שהפוסט יהפוך לפוסט ביקורת קולנוע שממליצה בחום לראות את הקומדיה הזאת, קבלו את העיצוב המגניב של ה'מיניסייט'.




ואת הפוסטר

ואת העיצוב הכולל שעשה לי את החג!! :)


תהנו, ו..שבוע טוב! :)

תגובה 1:

ציפי לוין אמר/ה...

בוקר טוב ענבל, ממש כיף לפתוח ככה את הבוקר: מעיר ומאיר עיניים!! באמת מקסים העיצוב, ולגבי הסרט- אנסה לשכנע את אהובי, קומדיות רומנטיות לפעמים מעצבנות אותו..
שיהיה שבוע נפלא!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...