יום שבת, 28 בספטמבר 2013

מסקנות אחרי הצום הדיגטלי

מי שקורא בקביעות את הבלוג שלי, כבר יודע שאני במקור מקרית מוצקין. לכן, אחת לשבועיים, פחות או יותר, יש לי חופשה יזומה מהעיר הגדולה. קצת לצאת מהמירוץ של הרעש וכל האנשים, קצת להנות משקט ורוגע. אני נהנת כל פעם מחדש שאני מגיעה למוצקין.
זמן משפחה, מפגש עם החברים שלי שגרים בצפון ובעיקר, מנוחה ואוכל טוב.
שלא תבינו אותי לא נכון, גם סופי השבוע שלי בת"א מלאים במנוחה. אבל להיות עם המשפחה, זה כייף אחר, מסוג שאין דומה לו בשבילי.

אבל, במהלך כל סופי השבוע שלי, הנייד שלי תמיד איתי. אני מחוברת 24/7 לכל הרשתות החברתיות הקיימות, ועד אתמול, חשבתי שאני ממש נהנת מזה. לעדכן תמונות באינסטגרם, להיכנס כל כמה דק' לפייסבוק לראות מה חדש, ובעיקר, לקבל מיילים על בסיס מיידי.
כל זה טוב ויעיל במהלך שבוע העבודה.(במידה, אבל זה כבר נושא אחר) אבל בסוף השבוע. זה מיותר.
במהלך החג השני ובסוף השבוע הבאתי איתי כמה מאמרים וספרים שרציתי לסיים לקרוא כבר תקופה, ופשוט לא הגעתי לזה.
איך זה יכול להיות שעוד לא סיימתי מאמר של 20 עמודים? כמה אני עסוקה?
התשובה לשאלה הזו היא  שאני לא כל כך עסוקה כמו שאני יותר מתעסקת בדברים לא חשובים.
כחלק מקריאת המאמר, שמתעסק בין היתר בלפנות זמן לדברים החשובים באמת, ולנהל נכון את היום , השבוע והשנה. חלק מהפעולות שכתבו שם היה להתנתק לגמרי, כן לגמרי מהאינטרנט למשך כל סוף השבוע.
שומרי השבת בטח מזדהים לגמרי עם הרעיון, ואני קצת מקנאה בהם על היכולת להתנתק כל שבת, אבל בשבילי, הרעיון היה מפחיד ונראה ככמעט בלתי אפשרי מבחינתי. מכורה שאני.
קראתי את הקטע הזה בדיוק בבוקר יום שישי. וב 11:00 בבוקר שישי, החלטתי להעלות סטטוס ברור בפייסבוק שנלווה לו אח"כ תמונת מסך באינסטגרם ובו אני מצהירה שאני יוצאת לניסוי צום דיגיטלי ומתנתקת מהאינטרנט לסופ"ש.



האמת, הפחד הגדול ביותר היה, איך אני מעבירה שבת בלי פינטרסט?
אבל הבנתי שאני צריכה קצת שקט ויזואלי, כמו גם שקט אינטרנטי, בתקווה שיוביל לעוד יותר שקט נפשי.

אז, אתם בטח תוהים איך שרדתי?
דיי יפה, אני חייבת לציין.
בתחילת היום היו לי פעמיים ששמתי לב שיש בי רצון לבדוק מה קורה בפייסבוק.
באותו הרגע, ניסיתי ללמד את עצמי להתמודד עם ההתמכרות הזו של להתעדכן כל הזמן.
הפחד שמא משהו קורה ואני לא יודעת עליו. הפחד להחמיץ משהו.
אחרי כמה שעות. זה עבר לי לגמרי.
הייתי יותר נוכחת מאי פעם.
כמעט ולא רציתי לצלם משהו ולהעלות לאינסטגרם. יכול מאוד בגלל שפשוט לא הייתי במקומות מגרים או מעוררים השראה.
חוץ מאותו הרגע שהסתכלתי מחלון חדרי הישן אל עבר השמיים הכתומים והתעורר בי חשק עז להעלות את השקיעה המדהימה הזאת לאינסטגרם.
צילמתי את השקיעה., התענגתי עליה באותו הרגע. ושחררתי את הרצון לשתף את כל העולם במה שרואות עיניי.
ערב מהנה עם משפחתי עבר בארוחה, צפייה בסרטים ואפילו תחרות איורים מצחיקה.
עד שכולנו הלכנו לישון והגיע הרגע הזה שבו אני נכנסת למיטה עם האייפון ודפוס שלם של סגירת היום מתחיל.
דפוס שאני יודעת שהוא לא בריא. מחקרים כבר הוכיחו שלבהות במסך הזה כל כך קרוב לשינה עושה רק רע.
ובכל זאת, כל לילה, אני עוברת על הפייסבוק והאינסטגרם בפעם האחרונה להיום וקצת פינטרסט להרגשה הטובה.

אתמול, הלכתי לישון. פשוט ככה. בחושך. בשקט. בלי שום אינטרנט לפני השינה.

ישנתי טוב.

קמתי בבוקר ושוב, מה אתם חושבים שאני עושה כל בוקר ?
אותו דפוס. אינסטגרם, פייסבוק.. פינטרסט אחרי הקפה הראשון..
היום, קמתי בבוקר, התמתחתי ויצאתי לגינה של הוריי.
יחפה, על הדשא, עם השמש, התחברתי לאדמה, והשקט הפנימי שלי התעצם פי מאה.

בסביבות 12 בצהרים סיימתי לקרוא את אותו מאמר חשוב שניסיתי לסיים כבר קרוב לחודש. ותחושת ההישג והשמחה גברה.
זה היה הרגע בו הרגשתי שאני רוצה לקחת את הנייד לידיים, וקצת להנות מההנאות שהוא נותן לי.
ואחרי 26 שעות של צום דיגטלי, שברתי את הצום במודע ובשמחה.

אני לא מאמינה גדולה בלעשות דברים שעושים לך רע. וכל עוד המטרה הייתה לחוות קצת שקט נפשי וזמן איכות עם האנשים האהובים עליי ביותר ולא להיות תקועה מול מסך קטן ומכשיר מצלצל, זה מצוין.
אבל ברגע שההגבלה הכבדה הזו של לא לגעת בכלל במכשיר הטלפון שלי התחילה לעשות לי רע, כן, יש יגידו שאני קצת מכורה, ברגע הזה. הפסקתי.
גם כי מיציתי. גם כי רציתי. וגם כי בסופו של דבר, למדתי את מה שרציתי ללמוד.
ברגע שחזרתי לדפדף בדפיי הפייסבוק, לעבור על התמונות באינסטגרם ולראות מה התחדש במיילים ובפינטסרט, הבנתי שבאמת לא הפסדתי כלום והרווחתי כל כך הרבה.

בזכות הניסוי הקטן שלי, שיניתי קצת את הגדרות העדכונים שלי, ואין לי יותר עדכונים קופצים על המסך, לא של מיילים ובמיוחד לא מהפייסבוק.
אני אשים לב יותר כמה פעמים ביום אני נכנסת לפייסבוק ובאיזה שלב של היום. להתמודד עם זמן מת כמו נסיעה באוטובוס זה נחמד, אבל אם אני נוסעת ברכבת ובדיוק עוברת את הים, לא חבל שאני אהיה עם הראש במסך?

ואני יודעת שאני לא מחדשת שום דבר, ורבים וחכמים ממני כבר כתבו על ההתמכרות הזו, איך כולנו עם הראש למטה, קצת עבדים למכשיר הנייד שלנו, קצת תלויים בו יותר מידיי.
אבל הוא הכניס כל כך הרבה נוחות והנאה לחיי, שאני לא אומרת שום דבר לרעתו של המכשיר, או הרשתות החברתיות שעושות לי יותר טוב מרע.
בזכות השינויים הקטנים שאני בוחרת לעשות בחיי, ולבנות לי דרך בה אני משלבת את האינטרנט בחיים שלי, אני מאמינה שהשקט הנפשי והיצירתיות, יגדלו ויהיו חלק מחיים מאוזנים אותם אני שואפת לחיות בשמחה.

הניסוי הזה היה נטו בשבילי, ואני שמחה לשתף אתכם במסקנות שהגעתי אליהן אחריו.
ככה זה תקופת חגים אצלי, מלא מחשבות, ניסויים ושינויים לקראת השנה החדשה.

מאחלת לנו חזרה לשיגרה קלה, שבוע מלא דימיון, יצירת חוויות, שלווה והרמת ראש כדיי לראות שקיעות.

שבוע טוב

ענבל

יום שני, 23 בספטמבר 2013

שני דפוס ונייר - תכירו: Clowns & Crowns




את ליאת מ  Clowns & Crowns  הכרתי דרך דפי הפייסבוק.
ככה פתאום צצו להם איורים שובי לב ומוצרי נייר מיוחדים שפשוט לא יכולתי להתעלם מהם והייתי חייבת להכיר יותר את המאיירת שמאחורי הקסם.


 ליאת מספרת לי קצת על עצמה בראיון מיוחד לבלוג:

ספרי לי קצת על עצמך, בת כמה, איפה את גרה? 

שמי ליאת סמרפילד בת 31, אמנית ואמא במשרה מלאה,
גרה ועובדת בסטודיו הביתי שלי בקציר ובעלת עסק למוצרי נייר בעבודת יד בשם Clowns & Crowns.


מתי התחילה התשוקה לנייר?


התשוקה שלי לנייר התחילה בגיל צעיר מאוד עוד כשאספתי מכתביות ומפיות נייר, והתפתחה בזמן לימודי האמנות בתל חי שם יצרתי הדפסים וניסיתי טכניקות רישום שונות.


איך הכל התחיל? 


את הליצנים שלי התחלתי לאייר יום אחד על פיסת נייר שהייתה בהישג יד ומאז בכל יום אני מציירת את העולם של Clowns & Crowns בתוך האיורים שלי אלמנטים קטנים המסמלים ניידות, ריחוף, שעשוע, חיפוש אחר בית ותנועה במרחב.


איך נבחר השם Clowns & Crowns ולמה דווקא באנגלית?


השם Clowns & Crowns מורכב מדמות הליצן ומסימן הכתר שמופיע ברוב האיורים (כתר שהוא בעצם אוהל קרקס) ונכתב באנגלית משום שיש לי קשר חזק לשפה ואני חושבת באנגלית כל חיי.

מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?

בזמני הפנוי אני נהנת לטייל קרוב ורחוק אני אוהבת תנועה!

מה את מתכננת לשנה החדשה של Clowns & Crowns?


בשנה החדשה שבאה לטובה אני מתכננת עיצובי מוצרים חדשים, מוצרי טקסטיל וגם נמצאת בשלבי עבודה להוצאת קלפי השראה ויצירה. השנה גם אעביר מספר מוצרים לדפוס - כיום כולם נעשים בעבודת יד!




תעבירי את זה הלאה, למי את רוצה לפרגן, מי מעורר בך השראה?


את ההשראה שלי אני מקבלת בעיקר ממעצבי אופנה ובעיקר קרל לגרפלד.
בארץ אני מקבלת המון השראה מיוצרות שהן גם אמהות כמוני ובמיוחד מחמוטל אלעד "חמוטלת".
אני מאחלת שנה טובה לכולם שנה של תנועה וחופש, שמחה, קלילות והמון יצירה:)


תודה לך ליאת על ההכרות הנפלאה ועל שחשפת אותנו לעולם שכולו ליצנים ועננים!! עכשיו ללא ספק בא לי לקום מהמחשב ולרקוד עם העננים לצלילי מוזיקה נעימה!

לעוד ליצנים והשראה כנסו לדף  של  Clowns & Crowns בפייסבוק
ליאת מעלה תמונות גם מתהליך העבודה הידני שלה וזה פשוט מהנה לראות..



לחנות של Clowns & Crowns בETSY

יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

פינות העבודה שלי והחלום על הסטודיו העתידי

אני מאמינה גדולה בסדר ומאמינה שאם הבית מסודר הראש מסודר.
כך גם מבחינת יצירה, אני מאמינה שפינת עבודה זה משהו חיוני מאוד לתהליך העבודה והיצירה ובטוחה ששולחן עבודה מסודר מביא הרבה יותר מוטיבציה ודרייב וכך גם לתוצאות.
יש לי כמה פינות עבודה.
יש לי גם כמה מקומות בהם אני יוצרת, זה לא אותו הדבר כרגע.


את הבקרים שלי אני מבלה בחברה הסקוטית בה אני עובדת כמעצבת הגרפית של החברה.




את ההפסקות שלי אני מעבירה באיור על דפי משרד ריקים וטיוטות.
ולרגעים יש בי פרצי מוזה בלתי נשלטים שמהם בדר"כ יוצאים האיורים הכי מרגשים שלי.

פינת עבודה נוספת, היא הסטודיו שלי, הידוע גם בכינויו, הבית שלי בת"א.
בדירה שלי יש לי חדר אחד ובו הלפטופ שלי, שולחן העבודה שלי, והמיטה שלי.
בסלון שלי קורה רוב הקסם מבחינת איורים וצבעי מים.



פינה אחרונה וחדשה יחסית, פינת האוכל שלי/ הסטודיו המורחב ופינת האריזות והמשלוחים.

מהפינה הזו אני מכינה את כל ההזמנות מהחנות שלי במרמלדה מרקט, את כל הצילומים לבלוג, את כל אותן הפתעות קטנות שאני אורזת לכל הזמנה. הכל קורה בפינת האוכל שלי, שכמעט ולא משמשת כפינת אוכל ומתפקדת בדר"כ כשולחן הזמנות ואריזות.

אבל כמו שכבר כתבתי ושיתפתי רבות על החלום הנכסף של סטודיו משלי, בפוסט הזה והזה.
כך גם התמונות.
יש לי חלום על תמונות של סטודיו לבן וצבעוני גם יחד, שיהיה בו הכל.



החלום הוא פינת עבודה גדולה עם מחשב ולוח השראה ענק לסקיצות וצבעים. שולחן לכל תהליכי העבודה השונים שלי.
אור יום בהיר ולא ישיר עם שולחן גדול ותאורת סטודיו כדיי לצלם את כל המוצרים של הסטודיו וההפקות לבלוג.
ובחדר נוסף שממשיך מהסטודיו היצירתי, חדר תצוגה לכל המוצרים של הסטודיו. החל מקיר שלם עם מדפים קטנים לכל הברכות וההדפסות וכלה בארונות תצוגה שקופים לשלב בהם את כל אביזרי הוינטג' שלי שלוקחים חלק בכל הפקת צילומים שלי.

יש לי אין ספור תמונות השראה שעוזרות לי לדמיין את הסטודיו החלומי שלי
כנסו ללוח שלי בפינטרסט וחלמו איתי יחד..

חג שמח






יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

חמישי טיפוגרפי #128

אח, קייט ספייד, כמה כבר כתבתי עליה, על האימפריה הצבעונית והיוצאת מן הכלל שלה.
מי שלא מכיר, מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי על KATE SPADE מלפני שנתיים.
אבל היום אני רוצה לתת את תשומת ליבי לטיפוגרפיה של קייט ספייד.
החל מהלוגו המוקפד והמנימליסטי שלה ועד המשפטים המעצימים והמרגשים על אותה אשה.


האשה שהמותג מתאר באין ספור עיצובים היא אשה שכל אחת רוצה להיות.
היא מתארת אשה שיש בה מהתכונות והערכים שכל אחת מוצאת משהו מהם בה.
משפטים שכל אשה יכולה להתחבר אליהם, משולבים בהומור חביב, טיפוגרפיה מודרנית ונכונה ועיצוב יוצא מן הכלל.

זו הגדולה של המותג לדעתי ואני מתחברת אליו מאוד.


קבלו כמה מעשרות העיצובים המרגשים של קייט ספייד המשלבים בתוכם טיפוגרפיה מודרנית עם אמירות חזקות ומחזקות.




 מתוך יומן "האג'נדה" של המותג










 אומץ. חזק. בולט. אפקטיבי.


ועוד משהו קטן לימים רגועים של חופש ושלווה..





לדעתי, כמה מילים טובות, אופנה צבעונית ועיצוב מוקפד, זה כל מה שאשה צריכה, נכון?

 לאתר : http://www.katespade.com/

יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

חשק לטייל מסביב לעולם

האם אי פעם חשבתם במה אתם חושקים?
לא מה אתם חולמים, לא מטרות שיש להשיג. חשק, כזה שבא מהלב, כזה שאם אתם חושבים עליו הבטן מתהפכת.
חשק זוהי תשוקה עזה למשהו, רצון למשהו שחייבים להשיג.
לפעמים זה חשק לגלידה, אולי להמבורגר אבל יש לי חשק כמעט תמידי, ואני חושבת שאולי להמון אנשים, לטייל ולראות עולם.

ריק מארקי הוא יוצר סרטים שביחד עם 2 חברים שלו, יצאו למסע. 3 חבר'ה, 44 ימים, 11 מדינות, 18 טיסות, 38 אלף קילומטרים, 1 הר געש מתפוצץ, 2 מצלמות. הם לקחו את המושגים של תנועה, למידה ואוכל ויצרו שלושה סרטים קצרים מרהיבים ויוצאים מן הכלל שלא רק עושים חשק לארוז מזוודה ולטייל בעולם אלא גם לטעום את כל מה שיש לעולם להציע וללמוד את כל האומנויות השונות בכל מדינה ומדינה.

MOVE from Rick Mereki on Vimeo.

EAT from Rick Mereki on Vimeo.

LEARN from Rick Mereki on Vimeo.


הסרטים הקצרים הועלו לפני כשנתיים והיו לסרטים הויראלים ביותר בתולדות vimeo
הם עוררו בי השראה לכתוב, לחקור, לקרוא ובעיקר, עוררו בי חשק לצאת לטייל.
בראיון שקראתי עם ריק, במאי הסרטים שאלו אותו איזו עצה היית נותן לנוסעים אחרים להוטים ללכת לחקור? והוא ענה:
"השאר את כל חוסר הביטחון שלך בבית ... הדבר הכי מדהים בנסיעה לארץ חדשה הוא שהיא מאפשרת לך להשיל את העור של מי אתה ..... אתה יכול להיות חופשי להיות האדם שתמיד רצית להיות ....... לאחר מכן פתח את לבך לכולם ולהכל .....העולם יפתח מולך."

מה היה קורה אם יום אחד בשבוע היינו מאמצים את הגישה הזו ומנסים לפתוח את ליבנו לעולם שמסביבנו?
מסתכלים על הדרך לעבודה כמו על נסיעה בארץ זרה, נהנים מהאנשים שאנו נתקלים בהם במהלך היום, מנסים לראות את מי שמולנו, מנסים לטעום טעמים חדשים, ללמוד תרבות אחרת שקצת יוצאת מהשיגרה שלנו ומהביטחון היומיומי שלנו?

ובנוגע לחשק שלי לטייל מסביב לעולם.. גם אם יש הוא חשק לא ראלי כרגע. תמיד טוב לפנטז ולחלום.
בנתיים, כדיי להרגיע את החשק לטייל בכל העולם, אני נכנסת לפינטרסט לראות קצת עולם בדרך שלי.
או עוברת על התמונות מהטיול האחרון שלי.. זו גם דרך לראות את העולם שראיתי לא מזמן.


ועכשיו אני מתחילה לתכנן טיול קטן ברחבי הארץ בסוכות.
למישהו יש הצעות למקומות אקזוטיים בארץ הקטנה והיפה שלנו, כאלו שטרם הכרתי, טרם טיילתי בהם, משהו שיכול לעורר בי השראה אחרת, מיוחדת?

אם יש לכם הצעות, כתבו לי בתגובות רעיונות. אשמח לקרוא :)

המשך שבוע בין החגים קליל ומלא השראה




יום שני, 2 בספטמבר 2013

שנה נוצצת של אור ואהבה

פייטים הם משהו נפלא לדעתי. 
הם מגיבים תמיד לאור. 
בחושך הם סתם ייראו כמו פלסטיק עגול עם חור, אבל ברגע שמקרינים עליהם אור הם מחזירים אליך את האור בצורת צבעים מרהיבים ונהפכים להיות פיסות קסם צבעוניות ומרגשות.

לקראת השנה החדשה שמגיעה אלינו השבוע יצאתי לטבע לצלם הפקת ראש השנה קצת שונה.
בלי תפוחים ודבש ובלי גפילטעפיש.
רק אור, גלאם ויופי צבעוני מעורבב עם טבע ושלווה פנימית.
  

זה הזמן לעצום עיניים לקחת נשימה עמוקה ולאחל לעצמנו את כל אשר על ליבנו, בקול רם או בלב.
תחילת השנה זה הזמן לבקשות, לכתיבת המטרות ולבקשת משאלות.
מאחלת לנו שכל שנבקש, לו יהי!


מי ייתן ונאיר את חיינו כך שחיינו יאירו עלינו חזרה צבעים, קסם והמון שמחה!



אל תשכחו שזה הזמן לחלום ובגדול.
ולדעת שאם חולמים , מגשימים!
אז, תמשיכו לחלום ולהגשים חלומות השנה!



ואל תשכחו, השנה הזו תהיה שנה טובה!!

ענבל 


*תודה למאלי- שהתנדבה לדגמן רוח חג והחזיקה את הפייטים עד שהיידים שלה נצבעו באלפי צבעי הקשת :) *
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...