חמישי טיפוגרפי #127 - גלגל ענק ומעגלי היצירה שלי

תחומי היצירה שלי בנויים בתקופות.
כמובן שהמוזה וההשראה משפיעים, אבל אני שמה לב בשנים האחרונות שהיצירה שלי נראית קצת כמו גלגל ענק.
זה מתחלק אצלי לתקופת עיצוב ואיור, תקופת צילום ותקופת כתיבה.
וכמו גלגל ענק תמיד משהו למטה ומשהו למעלה.
ובעבר הייתי מתבאסת מזה שאני לא מצלמת מספיק או שאני לא כותבת מספיק ואז הגיעה הקבלה.
קיבלתי את מעגלי היצירה שלי והתחלתי להנות מכל עליה של תחום אחד וכל ירידה של תחום אחר.
ואם כבר הזכרתי גלגל ענק, החופש הגדול תמיד עושה לי חשק ללונה פארק.
במיוחד שעברתי ליד הלונה פארק באחד הערבים החודש והיופי של לונה פארק בחושך הוא פשוט נפלא!!
מה שבמיידי עשה לי חשק ללכת ולהנות מפיסת ילדות כייפית.
האמת, שיכול להיות שאלך לפני שהפארק ייסגר והחופש יגמר.

מכאן: http://www.flickr.com/photos/32075778@N05/3694310249/

כל תקופה לא משנה איזו תהיה מאופיינת אצלי תמיד בצעידה קדימה ורצון עז לאתגר את עצמי כל פעם מחדש.
זה משהו שמאוד מאפיין אותי, המוטיבציה לאתגר את עצמי. זו הסיבה שפתחתי עסק, זו הסיבה שהפקתי את היריד.
והיום בבוקר מצאתי את המשפט הנפלא הזה בפינטרסט.
כמובן שהתחברתי מיידית.

מכאן : http://liveeachdayasyourlast.tumblr.com/

ואם בלונה פארק עסקיננו, גם רכבת ההרים הזו שנקראת החיים עובדת נון סטופ אצלי. ואני בשבוע של רגיעה אחרי היריד (שהיה היי לגמרי) ועכשיו אני אוספת כוחות לקראת ספטמבר וחודש החגים המתקרב אלינו בצעדי ענק!

אז, כמו שאומר השיר:
 Life is a RollerCoaster just gotta ride it!




אז אוגוסט כבר נגמר, וראש השנה ממש עוד שבועיים....פוטס שולחן חג פרחוני.. ממש בקרוב...

עד אז.. תמשיכו להנות מהחופש!

משאלות יומולדת - פוסט יומולדת חגיגי

כל שנה, ב 12 באוגוסט ממש כמה דק' לפני חצות יש מטר מטאורים גדול בשמי הארץ.
כל שנה, ב 12 באוגוסט בדיוק בחצות, השעון מראה 12 , התאריך משתנה ל 13 ואני מתחילה לחגוג יום הולדת!
כל שנה, אני מבקשת משאלות ומשתדלת להגשים את רוב החלומות של אותה השנה.
השנה הגשמתי כמה וכמה חלומות. קטנים כגדולים. גדולים כענקיים ומשמחים ביותר.
והיום, כפוסט יומולדת, החלטתי לסכם את השנה ה-28 שלי ברגעים. רגעי השיא, ההישגים והגשמת המשאלות הפרטיות שלי.

רגע השיא שלי השנה: לחזור שוב לניו יורק.
ללכת ברחובות העיר האהובה עליי ביותר.
לנשום את אויר הסנטרל פארק, לספוג את רעשי הסאבווי שוב לזיכרון.

הקנייה של השנה: המצלמה החדשה שלי!

הישג השנה מבחינת הסטודיו: צילמתי סדרת פוסטרים חדשה ברחובות ניו יורק

הספורט האהוב החדש שלי: כדורשת

הגשמת החלום של השנה: פטיפון בדירה / לשמוע תקליטים כל יום

היום המרגש של השנה: חתונת חברתי הטובה טולי

הופעת השנה: באלקן ביט בוקס בפעם השניה.. והשלישית..

השראת השנה: אחותי עזבה את ת"א לטובת ראש פינה כדיי לפתוח את הקליניקה שלה ולהגשים את החלום שלה!

ההורים של השנה: ההורים שלי! בלעדיהם לא הייתי! תרתי משמע...

אתגר השנה: לארגן יריד מכירות גדול בצפון (זה עדיין אתגר.. מרתק ומרגש... מחכה לראותכם ביום שישי:)

דייט השנה: לא היה אחד שחשוב לציין

נשיקת השנה: אחת ששווה מאוד לזכור :)

ועכשיו.. למשאלות לשנה ה-29 לחיי:

* בריאות. גוף ונפש. להיות במיטבי, מאוזנת.
* זוגיות
* עצמאות
* זמן משפחה
* חברים
* חופש ושלווה

מאחלת לעצמי יום הולדת שמח !

הזדמנות נהדרת להגיד לכם, הקוראים והקוראות שלי, תודה, מכל הלב! שאתם איתי כבר מעל ל - 3 שנים. זה לא מובן מאליו.

תודה!

ענבל  

תעצרו את הכל, אני רוצה לצאת לדייט

עוד שבוע יש לי יום הולדת. כן, 28.
וכל שנה, ממש לקראת הזמן הזה.. אני מתחילה לחפור בתוך תוכי.
תכל'ס, אני חופרת כל ימות השנה.. אבל שבוע יומולדת הוא שבוע של עצמי מאוד חזק.
ואני יודעת שאם אתם קוראים את הבלוג בקביעות אתם בטח יודעים מה קורה איתי בתקופה האחרונה, וכתבתי המון על היריד שאני מארגנת, ועל כל מיני התעסקויות אחרות. עבודה, וסטודיו, וקריירה, וספורט וכדורשת.
אבל, בין כל העומס הטוב הזה והפרנסה והבריאות (חמסה חמסה), יש ערבים שאני בסך הכל רוצה לצאת לדייט.


בסטטוס אחד קטן של חורים ברשת (מומלץ לעקוב) נתקלתי בפרויקט מגניב ביותר של שני מעצבים גרפיים, ידידים טובים שהחליטו שהם מתחילים לצאת אחד עם השניה במשך 40 ימים ברצף ומתעדים את כל התהליך בבלוג שהם פתחו לטובת העניין.
כמובן שהבלוג מעוצב בצורה מגניבה, צעירה ודינמית להפליא.
עם המון טיפוגרפיה ואיורים שהזוג מאייר ומשרבט.
ובכל יום הם עונים על שאלון קבוע וכך הקורא עוקב אחר השינויים שחלים עליהם.

חייבת לציין, זה ממש מעניין. זה ריאלטי מסוג אחר, שאותו אני דווקא מאוד מחבבת, בעיקר כי הממשק כל כך מגניב והעיצוב הכולל של הבלוג ביחד עם האיורים שלהם פשוט עושה לי זה!!

האמת, עשה לי חשק.
לא רק לצאת לדייטים.
אלא לדבר על הנושא באופן פתוח ובצורה מגניבה.
אני יודעת, בלוג של רווקות זה לא דבר מקורי.
חשבתי על זה כבר הרבה זמן, והייתי שמחה שיהיה לי מקום בו אוכל לכתוב את הזוית שלי כרווקה, עם המון תחושות ורגשות, המון רגעים שמעוררים בי תהיות, פחות השראה, יותר מחשבה.

חשבתי אולי אפתח בלוג נוסף על הרווקה התל-אביבית שאני.

אבל, אז הבנתי שהרווקה שאני זה חלק מאוד גדול ממי שאני, והבלוג הזה, הוא אני. על כל חלקיו.
וכרגע אני חושבת איך אני משלבת את זה בבלוג הזה.
אני תוהה איך אתם, קוראיי הבלוג תגיבו.
האם רק ההשראה והיצירה הן הסיבות שאתם באים כל פעם לבקר, האם, אם אכתוב על החלק הריגשי הזה שמעסיק אותי כל כך, יעניין אתכם. האם תצאו איתי למסע השיתופי הזה שכרגע אני חווה אותו דיי לבד, כותבת למגירה, משאירה את המילים, האיורים והמחשבות בטיוטות שלא רואות אור.
האם זה משהו שיכול להיות חלק מהחומרים הקטנים מהם עשויים חיי הבלוג?
מה אתם אומרים על הרעיון?
אשמח לשמוע דעות..

שלכם

ענבל

קיץ בקיבוץ ווינטג' לנשמה

על שוק הפשפשים בחיפה כבר סיפרתי רבות, גם ביפו יש מציאות נפלאות כל שישי.
על כל שוקי הפשפשים בניו יורק סיפרתי בפוסט מאוד מפורט.
אבל על מקום אחד קסום ומיוחד בצפון הארץ טרם סיפרתי לכם.
אי שם בין הקריות לעכו, בקיבוץ קטן בשם כפר מסריק שוכנת לה חנות קסומה בשם 'ילדותי השניה'.

סיפור קצר ואישי על אזור הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ הצמוד לו.
את קייטנת החופש הגדול בילדותי העברתי בעין המפרץ. היינו מסתובבים כל קיץ על המדרכות הרחבות של הקיבוץ, מביתן לביתן, ממכוניות מתנגשות לבריכה, מבניית טיסנים לחדרי המלאכה.
היו לי יחסי אהבה/שנאה עם הקייטנה, אבל הייתי מאוהבת בקיבוץ.
אהבתי את ריח הכלור והעצים, את משב הרוח הקייצי וקרטיב הקרח הנמס מהחום.
את מלך האריות ראיתי פעם ראשונה בכפר מסריק, היה שם אולם קולנוע ישן.
בכיתי כמו ילדה קטנה. רגע, בעצם הייתי ילדה קטנה.

וכך נרקמו להן זכרונות של קיץ בקיבוצים שליד הקריות.

כשהגעתי ל'ילדותי השניה' חזרתי לילדות, שוב אותם השבילים הרחבים, משב הרוח הקייצי ההוא ופתאום הילדותי התחברה לי עם הבגרות. עם מי שאני היום, חולת הוינטג' שבי, מחפשת ההשראה שאני.
ההסתובבות בחנות של עינב, נותנת הרגשה של בית.
אולי בעיקר כי את רוב הדברים אני באמת רוצה לקחת הביתה.

אני רואה איך אני מניחה את כלי האמייל על המדף במטבח, איך מסחטת המיץ הכתומה תתאים ליד הקומקום ואיך הארונית הלבנה תיכנס בול בין הרמקולים לפטיפון.

התחושות האלו הן חלק מהסיבה שבזכותן החלטתי לארגן את היריד לשנה החדשה דווקא ברחבת 'ילדותי השניה'.
והתחושות האלו הן משהו שכל אחת ואחד שאוהבים, סליחה, קצת משוגעים, על וינטג' חייבים להרגיש ולהנות מהן.

אז, לכל אוהבי הוינטג' באשר הם, כנסו לאוטו ובואו לבקר במקום הקסום הזה שנקרא 'ילדותי השניה'.
רצוי במיוחד שתגיעו ביום שישי ה-  16.8, כי בדיוק באותו היום רחבת החנות תהפוך למקום קסום עוד יותר עם דוכני מעצבים, מוזיקת רוקנרול נפלאה והמון שמחה מסביב.



ממליצה לכם לצרף את עינב רייז לחברים שלכם בפייסבוק ולהנות כל יום מפריטים חדשים ישנים שהיא מעלה בעמוד.

לארוע בפייסבוק 

יריד וינטג' ומתנות לשנה החדשה - 16.8, כפר מסריק

לפני יותר מחודש הגעתי עם אחותי לחנות וינטג' קסומה בכפר מסריק, 'ילדותי השניה'.
נכנסו לקיבוץ, אווירת וינטג' נחתה עלינו ברגע שהגענו לרחבת החנות. אחרי כמה וכמה קניות קטנות וגדולות אצל עינב הנפלאה, צילמתי כמה תמונות אינסטגרם כרגיל והמשכתי בשישי הנחמד שלי.
אבל, השישי שלי כבר לא היה אותו הדבר, הראש שלי התחיל לעבוד וכל מה שהוא ראה לנגד עיניו היה יריד שמח ברחבת החנות של עינב.

לא עברו 12 שעות, ואני ועינב כבר ישבנו יחד לתכנן את שיתוף הפעולה המרגש הזה שקרה פתאום, והפיח רוח חיים חדשה ישנה בליבנו היצירתי.

 

דמיינו שישי בבוקר, אוירה קיבוצית, מוזיקת רוקנרול ישנה ומשב רוח קייצי..

תוסיפו לכל זה דוכני מעצבים, חנות וינטג' מלאה בכל דבר ישן וטוב ומתחם מיוחד לגברים עם בירה קרה ודוכני אוכל.

כל זה מרכיב את היריד הגדול שאני מארגנת בימים אלו, יריד וינטג' ומתנות לשנה החדשה. יריד מעוצב ושמח, בדיוק מה שהיה חסר באזור הצפון.

כצפונית לשעבר, ומוצקינאית בנשמה, אני רואה כמה ירידים והזדמנויות יש בתל אביב ובאזור המרכז בכלל.
אני יודעת כמה ממכריי שגרים בחיפה, בקריות ובאזור אוהבים לקנות וינטג' איכותי, מוצרים מעוצבים ומתנות מקוריות, וזו בדיוק הסיבה שהחלטתי שגם לצפון מגיע יריד מעוצב ומוקפד!

אז, בהזדמנות חגיגית זו, אני מזמינה אתכם ליריד, לבוא לפגוש אותי, להכיר את עינב מ'ילדותי השניה' ולהתחיל להתכונן לראש השנה, כי השנה החגים מגיעים ממש מוקדם. (כן, כן, 3 לספטמבר זה ממש מוקדם)
בנתיים, תתארגנו על יום כייף בקיבוץ כפר מסריק ובואו צפונה להפנינג מיוחד לקראת השנה החדשה שבדרך..

כאמור, היריד יתקיים ברחבת חנות הוינטג'  "ילדותי השניה", חנות הוינטג' הגדולה בצפון, החנות של עינב רייז שגורמת לכל חובבת וינטג' אמיתית עונג ישן ורכישות חדשות!
(באמת שקשה להשאיר שם דברים. ראו הוזהרתם! :)

דוכני המציגים:

'דרך הבד' - בוטיק להשראה-  בדים, כריות וכל מה שצריך בשביל לרענן את הבית לשנה החדשה.

'SOFTY' - בובות סרוגות ומתוקות של שרה בן עמי שבוא לכם לקנות אחת גם אם עברתם את גיל 4.

PAPER BELLA - הדפסי בד, עץ ומשטחי PVC לבית מעוצב במיוחד, אם חשקה נפשכם במוצרים מקוריים ומיוחדים לעיצוב הבית.

TIMOR SHACHAR- תכשיטים

יקב דלתון - יגיע עם מבחר היינות הכי טובים לקיץ ולארוחת החג, עם טעימת יינות שישאירו לכם טעם של עוד.

סבא חביב- שמן זית איכותי, זיתים, טחינה והכל מהגליל.

'מיקי מוטס'- מאייר ומעצב יגיע אלינו עם מדי גובה מגניבים לילדים ושלל מוצרים נוספים.

'טיפות טל'- הפיות הקסומות של טל דבש שמעבירות את כל הקסם שצמר טבעי ופיות יכולות לייצר.

'לה מאדר'ה'- ריבות טבעיות ללא חומרים משמרים, כי את השנה צריך להתחיל עם משהו מתוק.

'הכלים של סיגי' - סיגי אופיר עם קרמיקה משגעת שתתאים כמתנה לכל מארחת חרוצה.

'ענבל גבור'- כל מוצרי הסטודיו שלי, החל ממוצרי נייר, פוסטרים לעיצוב הבית ומתנות מקוריות.

היריד בשיתוף עם פאב קיבוץ כפר מסריק.
במתחם הפאב יוקם מתחם גברים מיוחד לכל המלווים, מוזיקה, בירה קרה, עיתונים, שש-בש וקרטיבים.
כי לפעמים הבחורים שלנו מתלווים אלינו למסעות הוינטג' והקניות וגם להם מגיע משהו מבדר ומהנה.
לכן, יש להם מתחם משלהם. כי גם להם מגיע, לא?


מחכה לראותכם, להכיר, להיפגש שוב ולהנות מבוקר שישי מלא בכייף, חיוכים והמון השראה!


נתראה ביריד!

לארוע היריד בפייסבוק: 'יריד וינטג' ומתנות לשנה החדשה'

אתגרים חדשים - גבהים חדשים

התקופה האחרונה שלי מאופיינת בהרבה מאוד עיסוקים.
הזמנות, פרויקטים, מוצרים חדשים ואם אתם עוקבים אחרי בפייסבוק או באינסטגרם אתם בטח כבר יודעים, גם יריד אחד גדול שאני מארגנת לקראת ראש השנה..
אז בואו נגיד ככה, אני קצת עסוקה. אבל עסוקה זה טוב, זה מרגש ומאתגר וכל התעסקות חדשה דוחפת אותי קדימה אל עבר מקומות שלא הייתי בהם עדיין וזה נפלא ומפחיד באותה הנשימה.

שנים שמעתי את המשפטים על להנות מהדרך, על כך שהאושר הוא לא יעד, ועכשיו, בתקופה הזו אני לגמרי מבינה על מה כולם מדברים.
אני נהנת מהימים העמוסים, מההתעסקויות החדשות, מהשאלות שעולות וממציאת הפתרונות.
אני נהנת לפגוש אנשים חדשים, להכיר מקומות קסומים ובעיקר, נהנת לחשוף בעצמי חלקים שהיו שם ורק עכשיו יוצאים.

אני באמצע מסע מרגש, ואני נהנת לשתף אתכם בו.

אני עובדת במרץ לקראת היריד הנפלא שאני מארגנת ב16.8 בכפר מסריק ביחד עם עינב רייז מ'ילדותי השניה'. כל הפרטים והמציגים בהמשך..כמובן :)

לקראת השנה החדשה, אני מתחדשת בכמה מוצרי נייר מלבבים חדשים שיהיה ניתן למצוא כמו תמיד בחנות שלי במרמלדה מרקט ומהשבוע בעוד כמה חנויות מובחרות ברחבי הארץ.
(רשימה מסודרת בקרוב מאוד)

ועוד כמה פרויקטים עיצוביים על הדרך שמנעימים לי את עולם היצירה שלי.

והנה הצצה קטנה לפוסטר חדש שמתאים בול לתקופה הזו..



הוא אחיו התאום והלא זהה של כרטיס הברכה האופטימי שיצא בקולקציית האביב של השנה.
וכבר סיפרתי לכם איך שגעת הכדורים הפורחים התחילה אצלי.. בפוסט הזה


ובנימה חרוצה זו, אני מאחלת לי ולכולנו, שבוע פורה, יצירתי, צבעוני, מרגש ומאתגר!

שבוע טוב, חברים!

ענבל

שביל חוצה ישראל והגשמת חלומות

כשהייתי בצבא, ממש לקראת השחרור כולם התחילו לדבר על הטיול הגדול, כמובן שכולם דיברו על דרום אמריקה או תאילנד והודו.
ואני? אני לא ממש ידעתי לאן אני רוצה לטייל.
בין כל הרעיונות שקפצו לי לראש, עלה רעיון אחד שלא באמת יצא לי לבצע. שביל חוצה ישראל.

היה לי מין חלום כזה לעשות את שביל חוצה ישראל עם מצלמה ולהגיע על הדרך לערים בהן טרם ביקרתי בארץ.
להכיר אנשים חדשים, תרבויות ישראליות אחרות ממה שהכרתי ובעיקר, לתפוס פריימים מרתקים שאפשר לתפוס רק כשמטיילים הרבה וברגל.

מאז אותו חלום של גיל 20, כבר הגשמתי חלומות אחרים כמו ניו יורק עם מצלמה ושוב ניו יורק עם מצלמה.. :)
אבל את שביל ישראל לא עשיתי עדיין.
והיום, חברה פירסמה משהו בפייסבוק שהזכיר לי חלום ישן, ושימח אותי לראות אנשים אחרים מגשימים את החלומות שלהם.

גל הרט ואוהד כוכבי ערכו, עדכנו והכינו את מפות הוועדה לשבילי ישראל, מפות שילוט ומפות טופוגרפיות אחרות, סימנו שבילים והלכו בשביל חוצה ישראל ולאט לאט רקמו הם חלום על אוגדן שלם ונוח שיהיה שימושי לכל אותם ההולכים בארץ המקסימה שלנו.

 

אבל, היי, לכל חלום צריך תקציב, וכאן נכנסים לעבודה אנשים שתומכים, מתעניינים ובעיקר רוצים את האוגדן לעצמם.
זו נראית לי מטרה נפלאה ומתנה שימושית לכל מי שחפצה נפשו לטייל ולהכיר את שבילי הארץ בדרך המקצועית , הנוחה והמעוצבת ביותר.

לתמיכה והזמנת אוגדן כנסו לקישור
אוגדן שביל חוצה ישראל 

אנשים שמגשימים את החלום שלהם, לדעתי אלו אנשים מעוררי השראה.
עקבו אחרי גל ואוהד במסע שלהם אל עבר הוצאת האוגדן לדפוס והגשמת החלום שלהם.
לפייסבוק שלהם

כל הכבוד!