יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

מזוודה וניו יורק


שבוע טוב חברים,
אז לאן טסתם הקיץ? לאן אתם מתכננים לטוס בחגים?


רבות דיברתי על אהבתי לניו יורק, אבל האם דיברתי על הגעגוע..?
לפעמים עובר בי געגוע כל כך גדול שאני שוקלת לקחת מזוודה ולהעלות על הטיסה הבאה..
רק בשביל להסתובב בעיר.
קצת.. ואז לחזור..



מזוודת וינטג' שראיתי פעם בשוק הפשפשים ביפו עשתה לי בדיוק את אותו החשק..

-------------------

מאחלת לכם שבוע מקסים, מלא חלומות וחוויות.


ענבל

(C) כל הזכויות שמורות- כל הצילומים: ענבל גבור ל"החומרים הקטנים מהם עשויה השראה".

יום שבת, 17 בספטמבר 2011

פרחים בשבת

שבת רגועה.
שבת מנוחה.
שבת קצת מונוכרומטית.

(C) כל הזכויות שמורות : צילום: ענבל גבור ל"החומרים הקטנים מהם עשויה השראה".

יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

חמישי טיפוגרפי #79





כמה ציטוטים נחמדים ליום טוב.

אני חייבת לציין שמיום ליום הרצון העז למכונת כתיבה הולך וגובר וזו הסיבה שאני נמשכת אוטומטית לכתב הישן והמקסים הזה. אני אוהבת את הפונטים האלה.

הכל מכאן

יום מקסים

יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

שלישי זוגי

ראיתי אתמול את הסרט ידידים פלוס.
היה מצחיק.
עשוי טוב, כמו כל קומדיה רומנטית הוליוודית.
אבל, אפילו בסרט עצמו צוחקים על הקומדיות הרומנטיות ועל כמה שהן דופקות את הנשים.
ואני חייבת להודות כחובבת מושבעת של קומדיות רומנטיות, הם צודקים.
זה באמת דפק אותנו לגמרי.
בסרט הם מדברים על איך תמיד יש מוזיקת רקע ברגעים החשובים ואיך הוא תמיד רץ אליה  והם מתנשקים. וכמובן על החיפוש התמידי אחר נסיך החלומות.
ובאמת שהסכמתי עם הכל, אבל גם בסרט הזה הם נפלו לקלישאה. בכל זאת, סרט הוליוודי שצריך להרוויח.

כשאני חושבת על זה יותר ויותר, אני לא יכולה שלא לתהות, למה אנחנו ממשיכות לחשוב שככה נראית אהבה?
הרי גדלנו, התבגרנו, החכמנו.. אנחנו יודעות טוב יותר שאהבה זו השקעה, הקשבה ושיתוף
אהבה היא מה שקורה אחרי ההאפי אנד..

לכן, נשים יקרות שלי,
אני מאחלת לנו להתאהב בסערה, ללמוד איך לאבד בחור ב10 ימים (כי זה מה שמחזק אותנו והופך אותנו להיות מי שאנחנו) לחשוב שבטוח, אולי,להרגיש אישה יפה (החלק של השופינג לא החלק של הזונה ;)
ולהבין תמיד שאהבה זה כל הסיפור !

המשך יום מקסים ומלא אהבה.


יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

9/11 - עשר שנים לאסון

האם גם בימים עצובים כאלה אני יכולה למצוא השראה?
והתשובה ברורה לי מאוד. מוזר, אבל כן.
הטלוויזיה מלאה בסרטי דוקומנטריים וכולם מעניינים.
האינטרנט עמוס בתמונות זיכרון וכן, גם אתרי העיצוב וההשראה למיניהם נזכרים באסון.

אינפוגרפיקה של האסון
מכאן



מכאן

מכאן


מישהו שם לב אי פעם ש9/11 זה בעצם 911- הטלפון של עזרה בארה"ב. מיקריות??

--------------------


ועכשיו לקצת זכרונות משלי..
אמנם אף פעם לא זכיתי לראות את התאומים בשיא הדרם.
אבל ביקרתי לראשונה בגראונד זירו ב2006. וזה הצילום שלי שאני הכי אוהבת.
הוא לקוח מקיר שלם של כתובות ואיורים לזכר הנופלים באסון.




שבוע טוב. באמת, שיהיה רק טוב.



יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

חמישי טיפוגרפי #78 - ב.ש. גוטסגנדה חותמות


חלון הראווה של גוטסגנדה היה הדבר הראשון באותו יום שגרם לי לעצור באמצע המירוץ של היום.
אות גדולה וכוורת עץ מלאה מספרים הסתכלו עליי מבעד הזכוכית וידעתי, מצאתי את שחיפשה השראתי...

לא עברו כמה ימים וקבעתי להיפגש עם בעלי העסק. דור שלישי של אומנים שחיים, נושמים ואוהבים אותיות!
בבית המלאכה ישנן אין ספור עיצובים מיוחדים שנוצרו מחומרים שנותרו מתהליכי העבודה המסורתיים, אותיות פליז, אותיות עץ, גלופות, חותמות ישנות ותבניות יציקה.
חלק מהמוצרים המיוחדים כוללים פנקסים, מתלים לקיר ואפילו תכשיטים מרהיבים.








אני חייבת לציין שהייתי במקום קרוב לשעתיים וצילמתי לפי דעתי כל דבר שהיה על המדפים, בין המגירות, ומתחת לשולחנות.







בזמן הצילומים והשהות במקום אמרתי לעצמי, עד כמה התמזל מזלי שאני מצלמת מקום כזה, ועד כמה מרוב התרגשות בטח לא אמצא את המילים לתאר את המקום.


במילים קצרות, לכל אוהבי הטיפוגרפיה, חובבי העיצוב, מכורי נוסטלגיה ישראלית אמיתית
ואנשים סקרנים באשר אתם... לכו לביקור בגוטסגנדה. 
זה יעשה לכם רק טוב.
תאמינו לי.
עזבו, אל תאמינו לי, תסתכלו על הצילומים שלי ותבינו הכל.






ב.ש. גוטסגנדה חותמות בפייסבוק



(C)כל הזכויות שמורות - כל הצילומים: ענבל גבור ל"החומרים הקטנים מהם עשוייה השראה"

יום שני, 5 בספטמבר 2011

מחשבות על מקומות אחרים

אני מתגעת לניו יורק
לרחובות הרחבים, למוניות הצהובות, לכמות האנשים, לסאבווי.
אני מתגעגעת לקפה של סטארבקס על הבוקר עם בייגל וגבינה.
לסיבוב צהרים בסנטרל פארק ולנקניקיה חמה.

אני מפנטזת על סן פרנסיסקו
על הכרות מעמיקה יותר עם העיר.
על טיפוס ברחובות התלולים וצילום אין ספור בתים מיוחדים.
על סיבוב ארוך בחשמלית ומפגש מחודש עם משפחת אמי.

אני עורגת לפריז.
לרחובות השקטים ולבתי הקפה הקטנים.
לקוראסון ומקרונס צבעוניים לשיטוט על נהר הסיין.
להסתובבות מענגת בשוקי הפשפשים ולגילוי אוצרות בשפה זרה לחלוטין.
להתהלכות בערב בשמלה ועקבים ובפגישת בחור והתאהבות כמו מהסרטים.


אני חיה בתל אביב
עובדת, יוצרת, מגלה את העיר כל דקה.
מחפשת השראה ולעיתים מאוד קרובות גם מוצאת אותה בכל פינה.
אני חיה בתל אביב וממשיכה לחשוב על חיפה.

גדלתי בקרית מוצקין, שם הבית הראשון שלי נמצא.
שם המשפחה, החברים, שם אני בטוחה.

גדלתי בקרית מוצקין.
אני ממשיכה לגדול בתל אביב.
להתגעגע לניו יורק, לערוג לפריז.
ממשיכה לחלום על מקומות אחרים.










היצירה שלי מגיעה מהנופים אליהם אני מתגעגעת, ומהמקומות עליהם אני חולמת.
לכל הפוסטרים: http://market.marmelada.co.il/inbalgibor/1647

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...