יום שלישי, 5 ביולי 2011

שלישי זוגי

הכל מתחיל בקמח.
לבן, חלק, נעים כזה.
גם כשהייתי ילדה אהבתי לשחק בקמח עם כף או עם הידיים עד שאמא שלי הייתה אומרת לי :" ענבל, דיי!" :)
כל תהליך האפייה נראה לי קסום בעיניי.
הכנסת המרכיבים המדוייקת , ההכנסה הדרמטית לתנור שככל הנראה חומם מראש בX מעלות לפי הצורך,
הבית מתמלא בריח מענג של אפייה.
והציפייה. בעיקר הציפייה.
הציפייה למשהו חם שהרגע יצא מהתנור, למשהו שימלא אותך פיזית ונפשית,
שיעניק קצת מתוק באמצע היום או יתלווה לקפה של הערב.
הציפייה הזאת היא מה שעושה את כל התהליך לכל כך קסום.

שלא תתבלבלו, אף פעם לא באמת אפיתי משהו, אולי היה בעבר ניסיון לאפות עוגיות שוקולד צ'יפס וגם זה נכשל אחרי שהכנסתי כפית שלמה של אבקת סודה לשתייה שגרמה לעוגיות להיות נוראיות.
אופה אני לא.

ביום שאני אכנס למטבח במטרה לאפות משהו למישהו. זה יהיה סימן ממש טוב בשבילו ;)



מכאן

המשך יום מקסים ומלא אהבה


2 comments:

nirz אמר/ה...

נראה לי שתאפי מדהים... :-)
מחכה לטעום.

לימודי משפטים אמר/ה...

הכי חשוב זה לאפות מכל הלב.. ;)

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...