אמיצה להיות מי שאת

כנערה מתבגרת את כל הזמן במאמץ, להתאים את עצמך לחברה, לסביבה, או להיות הכי מיוחדת או שונה.
כך או כך, בין אם את מרדנית או אחת מהחבורה. את מתאמצת נורא.
והזמן עובר, וכאשה את מתבגרת ומשלימה עם כל מיני חלקים באישיות שלך ובגוף שלך בעיקר.
עד שמגיע אותו רגע נפלא. ההשלמה.

  

עם מי שאת, כל כולך, על הטוב, המצוין והפחות מושלם, השונה ומה שמעצב אותך להיות את.



היכולת להפסיק את הביקורת וההשוואה התמידית.
ופשוט, לקבל. לכבד, להעריך, לאהוב את עצמך.
לשחרר.

הרגע הזה יכול להגיע לרגעים, ויכול להגיע כבום אחד גדול.
אבל אני אישית חושבת שזהו רגע מכונן, רגע חשוב בחייה של כל אשה.
הרגע בו את מפסיקה להתאמץ, ופשוט הופכת להיות אמיצה. אמיצה להיות מי שאת.





ותודה להדס כרמלי על הצילומים המרגשים שלי.