הכרת תודה על סרט בשישי

ערב שישי, כל השבוע חיכה לי במחשב סרט שרציתי לראות כבר יותר משנה.
לא הצלחתי להגיע אליו.
היום הצלחתי.
"אושר,תודה, עוד בבקשה."
happythankyoumoreplease
הוא סרט אינדי עם שחקנים מעולים המספר סיפור על כמה חבר'ה צעירים בשנות ה-20 המאוחרות שלהם שמחפשים את עצמם בין עבודות, אהבות וכל מיני הגדרות זהות אחרות.
הסרט מצולם בעיר היפה ביותר בעולם. בעיר אליה אני מתגעגעת כל יום. ניו יורק.
אבל חוץ מהתסריט המעולה, הפסקול הנפלא וניו יורק, יש בסרט כמה מונולוגים שיותר מהכל, התחברו לי לכמה מהתגליות שחוויתי בעצמי בשנים האחרונות.
הכרת תודה.
בסרט אחת הדמויות מספרות על רגע מכונן אחד עם נהג מונית הודי שאומר לה שתתחיל להכיר תודה, כל יום. על כל דבר.
אבל... שאחרי התודה תגיד: " עוד בבקשה" וכך היקום יישלח לה שפע מכל אותם דברים טובים שהיא מודה עליהם בחיה.
זה מסר נפלא ומשהו שאני אישית עושה כבר הרבה זמן, אך לבקש עוד, טרם יצא לי. ואני הולכת לנסות לשלב את זה יחד בהכרות התודה שלי.

ההתעסקות באהבה במונחים של מה מגיע ולא מגיע הוא מרתק, יש שם כתיבה חכמה ואמיתי כמו המחשבה של מי שאנחנו רואים בעיניי רוחנו שיהיה איתנו ומי שמגיע, האפשרות להיפגע, החסימות, הפתיחות, החיים והשינויים הגורמים להבין שאם האהבה מספיק חזקה הכל אפשרי.

הסרט נגע לליבי.

ממליצה בחום לראות את הסרט. קבלו לינק לצפיה ישירה.
http://www.putlocker.com/file/FD77A61164FDB3BB

תהנו

ועוד משהו קטן מהסרט..




וכמובן .. הטריילר..

דרך חדשה

אומרים שלכל אחד יש את הדרך שלו.
לכל אחת יש את המסע שלה שהיא צריכה לעבור.
אנשי שיווק אומרים לקרוא איך אנשים מצליחים עשו את זה וללמוד מהם.
אנשי רוח מייעצים להתחבר לעצמך ולתת לדברים לקרות.
אנשי האקדמיה מלמדים שכמה שיותר ידע ותארים יעניקו את הכלים להצלחה.
אנשים רציונלים אומרים שאי אפשר, וזה קשה, ואיך בדיוק מתפרנסים מזה ועוד כל מיני כיבוי חלומות
אנשים אמוציונלים מאמינים לחלום ובגדול, לפנטז ולדמיין כל הזמן.

ואני, אני מאמינה שהכל אפשרי, אם עובדים קשה, לומדים תוך כדיי עבודה, מקשיבים לתחושות הבטן ובעיקר, חולמים כדיי להגשים והולכים בדרך שלך, דרך חדשה.

הפוסט הזה לא נכתב בקלות, ובתקופה האחרונה אף פוסט לא נכתב בקלות כי סדר העדיפויות שלי השתנה מקצה לקצה ואני נרגשת לומר, יצאתי לעצמאות.

הסטודיו שלי שהיה כבר שנתיים משולב יחד עם עבודתי כמעצבת גרפית שכירה, נפתח השבוע רשמית ביחד עם השקת האתר שלי ועמוד פייסבוק שלם להכל.
https://www.facebook.com/InbalGiborStudio
משירותי הסטודיו וחנות המוצרים שלי ועד הבלוג שיעבור לאט לאט לעמוד החדש.

עבדתי קרוב לחודשיים וחצי על איפיון, בנייה ועיצוב האתר שלי.
ובעזרת הפלטפורמה הנוחה והמקצועית של WIX גם זכיתי לעשות זאת לבד ועם מעט מאוד הוצאות.

אני מתרגשת לשתף אתכם באתר החדש.
http://www.inbalgibor.com/
בואו לבקר, תסתובבו בכל העמודים, בסטודיו, בחנות ובגלריות השונות.

אם אתן מעצבות פנים, יש לכן אזור מיוחד רק בשבילכן בו ניתן לראות את כל גלריות הצילומים, האיורים והפוסטרים המעוצבים שלי.
יש לי שירות מיוחד של קיר בהתאמה אישית לכל פרויקט שאתן עובודת עליו.
http://www.inbalgibor.com/#!inti-design/c7yw

אם אתם עדיין לא מכירים את המוצרים שלי.

זה הזמן והמקום.
http://www.inbalgibor.com/#!store/cvh5

אם אתן מנהלות רווחה / משאבי אנוש או אתם מנהלי כוח אדם, יש אזור מיוחד למילוי פרטים וקבלת קטלוג מוצרים עיסקי במיוחד בשבילכם.

אם אתם סיטונאים / בעלי חנויות לעיצוב, לייף סטייל או מתנות, יש קטלוג מוצרים ומחירים סיטונאים במיוחד בשבילכם
http://www.inbalgibor.com/#!untitled/cozy

ואם אתם חברה או עסק שצריך עיצוב גרפי או צילום לעסקים.
כנסו לשירותי הסטודיו והסתובבו להנאתכם בין הפרויקטים הנבחרים והצילומים השונים כדיי להכיר אותי ואת העבודות שלי קצת יותר מקרוב.
http://www.inbalgibor.com/#!studio/c1lva

אשמח להכיר אתכם

בואו לבקר

ענבל 

לעמוד הפייסבוק החדש של הסטודיו
https://www.facebook.com/InbalGiborStudio

מפצח האגוזים- הפוסט שאחרי ההשראה

חודשיים חיכיתי למופע הזה.
קניתי זוג כרטיסים, שמעתי אין ספור פעמים את התקליט ואפילו תכננתי את האאוטפיט המושלם לערב נוצץ וחגיגי שכזה.
אבל שום דבר לא הכין אותי לרגע הזה, דקה לפני שהקסם מתחיל.
הכניסה לאולם, הוילונות האדומים הכבדים, והציפייה.
יש משהו נפלא בציפייה. היא מרגשת, משמחת ועושה נעים בתוכו.
ואז, האורות כבים והמוזיקה מתחילה ולשעתיים שלמות אני בתוך אגדה.
צ'ייקובסקי הלחין את זה טוב יותר מהמילים שאוכל לתאר.
אבל פעמיים במהלך מופע הבלט של מפצח האגוזים, ירדו לי דמעות.
דמעות של התרגשות, דמעות מהשילוב המנצח הזה של מוזיקה, תלבושות מרהיבות, בלט רוסי אמיתי ברמה הגבוהה ביותר והבמה.
הבמה שמסמלת לכל כך הרבה אנשים חלום.
גם לי פעם היו חלומות על במות. וכשהייתי צעירה בגיל ההתבגרות, הגשמתי כמה וכמה חלומות על כמה וכמה במות.
אבל גם אז, בגיל 17, ידעתי מה החלומות האמיתיים שלי.
ידעתי כבר אז שאני אצלם כל יום ביומו, שאעצב ואצייר ואצור.
ולראות את הפרימה בלרינה בריקוד הסולו שלה, ביחד עם מפצח האגוזים שלה, משתחווים לקהל ישראלי בהתרגשות עצומה, זה מרגש כמו לראות חלום של מישהו מתגשם מול העיניים שלך.
כי אני בטוחה שלכל הרקדנים המדהימים בבלט הרוסי היה חלום כשהם היו צעירים, לרקוד בבלט הרוסי, לצלילי מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי ולהיות חלק מהפקה כזו מרהיבה.
ולראות חלומות של אנשים אחרים מתגשמים רק חיזק וריגש אותי כשהבנתי שאני מגשימה את שלי.

מודה ליקום על חוייה יוצאת מן הכלל!

וכמובן.. איך אפשר בלי..
הנעימה האהובה עליי ביותר...

בלוגולדת 4 -חגיגות שקטות

הבלוג חוגג היום בלוגלדת!
4 שנים שאני כאן, כותבת, משתפת, נחשפת ומכירה לכם אותי , את העולם שלי.
4 שנים של יצירה, שמחה, צבעים, טיפוגרפיה והמון השראה.
בארבעת השנים האלו גיליתי עולם מלא בנשים מוכשרות, מעצבים ראויים להערצה, חנויות ואין סוף סטודיואים מגניבים ובעיקר, גיליתי את החומרים הקטנים שמעוררים בי השראה.
יום הולדת לבלוג זה ארוע שגורר איתו הרבה מחשבה שיווקית, לייקים ושיתופים, הפתעות ופרסים לקרואות ולקוראים. אבל היום, השנה, אני מרגישה שהבלוג צריך לנוח.
לפעמים כשחוגגים יום הולדת יש רצון עז לארגן מסיבה, לבשל מטעמים,לקשט עם קישוטים וכמובן המון מתנות ולפעמים כל מה שרוצים זה פשוט להיות בחופש.
אז השנה, הבלוג חוגג במנוחה, בעבודה על פרוייקטים עתידיים ובחלומות גדולים.
ובעיקר, בלי רעש.
בשקט.
מה שלא משתנה באף יום הולדת זה הרצון להיות עם האנשים שהכי אוהבים.
לכן, אני רוצה להודות בהזדמנות זו, לכם, הקוראים והקוראות שלי, שאתם כאן איתי, מחזקים אותי ועוקבים אחרי ואחרי הבלוג במסע היצירה וההשראה שלי.

תודה.

מבטיחה להמשיך ליצור ולשתף באהבה גדולה.

ועוד שיר קאנטרי כייפי שמתאים לי לאוירה


קוראים לשיר 
Looking For A Place To Shine

ואחרי 4 שנים אני יכולה להגיד בבטחה, שמצאתי את המקום שלי. הבלוג הוא בדיוק המקום שלי לזרוח

בלוגולדת שמח

ענבל

השמש שבתוכי

החורף הגיע.
קר, יורד גשם ואני לא ממש רוצה לצאת מנעלי הבית החמימות שלי.
אני אוהבת את החורף. האמת שאני אוהבת את כל עונות השנה.
כמישהי שלא אוהבת שינויים, השינוי הזה נעים לי.
בעיקר כי אני לא אוהבת שחם לי. ואני מעדיפה שיהיה לי קר.
במהלך השנים של הבלוג.. (עוד שבוע חוגגים 4!!) כתבתי כמה וכמה פוסטים חורפיים שאני מאוד אוהבת
הבעיה בחורף ובקור זה האור, השמש, השעון מתקצר וכך גם הימים.
ואני , ובטח עוד כמה וכמה אנשים, יורדים באנרגיות.
זה טבעי שהחורף מביא איתו רצון לעבוד פחות, להיות מתחת לפוך יותר.
המוטיבציה שלנו הופכת ממצב של לרוץ ולהשיג ללנוח ולצבור אנרגיות.
זו תגובה טבעית של הגוף.
אבל, עכשיו, אני בתקופה כזו שאין לי זמן להיות מתחת לפוך.
אם יש משהו שעוזר לי בקור ובתחושה החורפית הזו, זו מוזיקה.
המוזיקה מלווה אותי כל יום בסטודיו. מחזקת, מכניסה אותי כל פעם לאוירה אחרת.
ויש שיר אחד שגם אם אין שמש בחוץ, מחמם אותי ומזכיר ל שהשמש והמוטיבציה האמיתית שלי, נמצאת בתוכי.

ועוד שיר אחד בעברית..