על שוק הפשפשים בחיפה כבר סיפרתי רבות, גם ביפו יש מציאות נפלאות כל שישי.
על כל שוקי הפשפשים בניו יורק סיפרתי בפוסט מאוד מפורט.
אבל על מקום אחד קסום ומיוחד בצפון הארץ טרם סיפרתי לכם.
אי שם בין הקריות לעכו, בקיבוץ קטן בשם כפר מסריק שוכנת לה חנות קסומה בשם 'ילדותי השניה'.
סיפור קצר ואישי על אזור הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ הצמוד לו.
את קייטנת החופש הגדול בילדותי העברתי בעין המפרץ. היינו מסתובבים כל קיץ על המדרכות הרחבות של הקיבוץ, מביתן לביתן, ממכוניות מתנגשות לבריכה, מבניית טיסנים לחדרי המלאכה.
היו לי יחסי אהבה/שנאה עם הקייטנה, אבל הייתי מאוהבת בקיבוץ.
אהבתי את ריח הכלור והעצים, את משב הרוח הקייצי וקרטיב הקרח הנמס מהחום.
את מלך האריות ראיתי פעם ראשונה בכפר מסריק, היה שם אולם קולנוע ישן.
בכיתי כמו ילדה קטנה. רגע, בעצם הייתי ילדה קטנה.
וכך נרקמו להן זכרונות של קיץ בקיבוצים שליד הקריות.
כשהגעתי ל'ילדותי השניה' חזרתי לילדות, שוב אותם השבילים הרחבים, משב הרוח הקייצי ההוא ופתאום הילדותי התחברה לי עם הבגרות. עם מי שאני היום, חולת הוינטג' שבי, מחפשת ההשראה שאני.
ההסתובבות בחנות של עינב, נותנת הרגשה של בית.
אולי בעיקר כי את רוב הדברים אני באמת רוצה לקחת הביתה.
אני רואה איך אני מניחה את כלי האמייל על המדף במטבח, איך מסחטת המיץ הכתומה תתאים ליד הקומקום ואיך הארונית הלבנה תיכנס בול בין הרמקולים לפטיפון.
התחושות האלו הן חלק מהסיבה שבזכותן החלטתי לארגן את היריד לשנה החדשה דווקא ברחבת 'ילדותי השניה'.
והתחושות האלו הן משהו שכל אחת ואחד שאוהבים, סליחה, קצת משוגעים, על וינטג' חייבים להרגיש ולהנות מהן.
אז, לכל אוהבי הוינטג' באשר הם, כנסו לאוטו ובואו לבקר במקום הקסום הזה שנקרא 'ילדותי השניה'.
רצוי במיוחד שתגיעו ביום שישי ה- 16.8, כי בדיוק באותו היום רחבת החנות תהפוך למקום קסום עוד יותר עם דוכני מעצבים, מוזיקת רוקנרול נפלאה והמון שמחה מסביב.
ממליצה לכם לצרף את עינב רייז לחברים שלכם בפייסבוק ולהנות כל יום מפריטים חדשים ישנים שהיא מעלה בעמוד.
לארוע בפייסבוק
על כל שוקי הפשפשים בניו יורק סיפרתי בפוסט מאוד מפורט.
אבל על מקום אחד קסום ומיוחד בצפון הארץ טרם סיפרתי לכם.
אי שם בין הקריות לעכו, בקיבוץ קטן בשם כפר מסריק שוכנת לה חנות קסומה בשם 'ילדותי השניה'.
סיפור קצר ואישי על אזור הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ הצמוד לו.
את קייטנת החופש הגדול בילדותי העברתי בעין המפרץ. היינו מסתובבים כל קיץ על המדרכות הרחבות של הקיבוץ, מביתן לביתן, ממכוניות מתנגשות לבריכה, מבניית טיסנים לחדרי המלאכה.
היו לי יחסי אהבה/שנאה עם הקייטנה, אבל הייתי מאוהבת בקיבוץ.
אהבתי את ריח הכלור והעצים, את משב הרוח הקייצי וקרטיב הקרח הנמס מהחום.
את מלך האריות ראיתי פעם ראשונה בכפר מסריק, היה שם אולם קולנוע ישן.
בכיתי כמו ילדה קטנה. רגע, בעצם הייתי ילדה קטנה.
וכך נרקמו להן זכרונות של קיץ בקיבוצים שליד הקריות.
כשהגעתי ל'ילדותי השניה' חזרתי לילדות, שוב אותם השבילים הרחבים, משב הרוח הקייצי ההוא ופתאום הילדותי התחברה לי עם הבגרות. עם מי שאני היום, חולת הוינטג' שבי, מחפשת ההשראה שאני.
ההסתובבות בחנות של עינב, נותנת הרגשה של בית.
אולי בעיקר כי את רוב הדברים אני באמת רוצה לקחת הביתה.
אני רואה איך אני מניחה את כלי האמייל על המדף במטבח, איך מסחטת המיץ הכתומה תתאים ליד הקומקום ואיך הארונית הלבנה תיכנס בול בין הרמקולים לפטיפון.
התחושות האלו הן חלק מהסיבה שבזכותן החלטתי לארגן את היריד לשנה החדשה דווקא ברחבת 'ילדותי השניה'.
והתחושות האלו הן משהו שכל אחת ואחד שאוהבים, סליחה, קצת משוגעים, על וינטג' חייבים להרגיש ולהנות מהן.
אז, לכל אוהבי הוינטג' באשר הם, כנסו לאוטו ובואו לבקר במקום הקסום הזה שנקרא 'ילדותי השניה'.
רצוי במיוחד שתגיעו ביום שישי ה- 16.8, כי בדיוק באותו היום רחבת החנות תהפוך למקום קסום עוד יותר עם דוכני מעצבים, מוזיקת רוקנרול נפלאה והמון שמחה מסביב.
ממליצה לכם לצרף את עינב רייז לחברים שלכם בפייסבוק ולהנות כל יום מפריטים חדשים ישנים שהיא מעלה בעמוד.
לארוע בפייסבוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה