אמונה

מיום שבת לא כתבתי אף פוסט בבלוג וזה מרגיש כמו שנים.
התגעגעתי.
לשקט בכתיבה.
לשיתוף החד צדדי הזה.
משהו בכתיבת בלוג מרגיע אותי, כמו יומן אישי.
תמיד היה לי יומן אישי, היו תקופות שכתבתי המון, היו כאלה שפחות, אבל תמיד הייתה מחברת קטנה ליד המיטה, מעוצבת בצבעוניות אופיינית, עם כמה דפים רקים שחיכו שאספר להם את מה שעבר עליי בימים האחרונים.אז להיום.. הבלוג הופך לרגע ליומני היקר.
"
יומני היקר שלום,
כבר אמצע השבוע, והשבוע עובר מהר יחסית.
נפילת האנרגיה אחרי היריד עברה מהר מהצפוי והתנופה חזרה לעצמה בכייף ובקלילות (555)
אני מחכה בקוצר רוח לסופשבוע בת"א, שישי של השראה בעיר האהובה.
שבת של מנוחה ויצירה.
כמו שאני אוהבת.

אבל אני חייבת לשתף אותך, יומן יקר שלי, שעם כל הכייף, החוויות וההצלחות, משהו חסר.
מישהו, מישהו לשתף אותו בכל הטוב הזה.
מישהו שיחכה לי אחרי יום ארוך בעבודה.
מישהו שיחבק, מישהו שיאהב, מישהו שפשוט יחזיק לי את היד. "

אז יקום אהוב, אתה בטח מקשיב, ובטח אפילו קורא את הבלוג שלי (זה מאוד מחמיא לי שאתה עוקב :)
אני מבקשת ממך, אני יודעת שאתה לטובתי, ואתה יודע מה אתה עושה, אבל אם אפשר.. לשלב גם אהבה בחיי, זה יהיה נהדר!
בחור טוב, עם לב רחב, בחור חכם עם חיוך ושמחת חיים. בחור שיימצא חן בעיניי ואני בעיניו. בחור רגיש שמחפש זוגיות.

אני מסיימת את הפוסט שוב, בתודה, תודה לך יקום, על שאתה מעניק לי כל כך הרבה ובשפע.
תודה שאתה עושה הכל לטובתי.
מאמינה בך.
ובעצמי.

 555.

 צילום: ענבל גבור (C) כל הזכויות שמורות