מאז שאני זוכרת את עצמי, אני יוצרת.
גוזרת, מדביקה, מכינה ברכות לאמא ואבא.
עוד מיימי מלחמת המפרץ הייתי באה עם אמא לעבודה שהיה גן עדן בשבילי.
אין ספור ניירות צבעוניים, מספרים דבק ומכונת צילום.
הייתי מכינה לאמא ניירות מכתבים עם גזרי עיתונים ופתקים מעוצבים לטלפון.
ואז גדלתי קצת, בכל זאת הייתי בת 6 במלחמת המפרץ, והתחלתי לצייר,
עם הציורים התחילו גם הצילומים, בגיל 10 אחרי שנה של נידנודים, אבא הרשה לי לקחת את המצלמת SLR הכבדה והרצינית שלו ולתעד טיול משפחתי. מאז לא הפסקתי לצלם.
לאט לאט התחלתי לאסוף אין ספור צילומים, ציורים ואין ספור חומרים.
חומרי יצירה, חומרי תפירה, חומרי השראה.
הכל נאסף בארונות חדרי, קופסאות, קופסאות של חומרים.
סרטים, בדים, צבעים מכל הסוגים והמינים, מדבקות, עפרונות והמון המון מגזינים!!
בשנים האחרונות התחלתי לאסוף אוספי וינטג' שונים, החל מכלי זכוכית וכלה במפיות קרושה, כפתורים, מצלמות ישנות ומשחקי ילדות מרגשים.
אבא קורא לי ג'נקיונרית, מהמילה ג'אנק, זבל, הוא אומר שאני קונה כל דבר ישן. אני לעומת זאת חושבת שאני אוספת את הדברים היפים ביותר שלתקופות העבר היה להציע.
החדר שלי בדירה התל אביבית החמודה שלי כבר לא יודע איפה להכיל את כל הדברים שאני אוספת,יוצרת ומצלמת,
חלק נכבד פשוט נשאר בחדרי הישן אצל ההורים.
וכמובן,הפתרון הכי נכון, הכי מתבקש והכי החלום הגדול ביותר: סטודיו!
חלל גדול ולבן עם חלון מואר שמכניס המון אור למקום.
שולחן אחד ארוך מאוד, אין ספור מדפים ומגירות.
והכל מסודר בצורה כזאת שאני רק אצטרך להתיישב ולהתחיל ליצור.
פינת צילום קטנה ומקום כבוד לתאורות סטודיו מקצועי, פינה קטנה לצבעי המים שלי, מדפים לבנים ארוכים ועליהם כל כלי הזכוכית שלי.
ומדף אחד מכובד עליו תשבנה כל המצלמות שלי.
פינת תפירה ואפילו ספה כייפית לשבת לצייר בנוחות או לקרוא ספר טוב כדיי לנקות את הראש..
(גם זה תורם להשראה, לא? :)
לכן, החלטתי לשתף אתכם בלוח ההשראה שלי בפיינטרסט על הסטודיו החלומי שלי.
מאמינה שהרבה מחברותיי היוצרות חולמות את אותן החלומות, על חלל אחד, חלל של יצירה והשראה!
גוזרת, מדביקה, מכינה ברכות לאמא ואבא.
עוד מיימי מלחמת המפרץ הייתי באה עם אמא לעבודה שהיה גן עדן בשבילי.
אין ספור ניירות צבעוניים, מספרים דבק ומכונת צילום.
הייתי מכינה לאמא ניירות מכתבים עם גזרי עיתונים ופתקים מעוצבים לטלפון.
ואז גדלתי קצת, בכל זאת הייתי בת 6 במלחמת המפרץ, והתחלתי לצייר,
עם הציורים התחילו גם הצילומים, בגיל 10 אחרי שנה של נידנודים, אבא הרשה לי לקחת את המצלמת SLR הכבדה והרצינית שלו ולתעד טיול משפחתי. מאז לא הפסקתי לצלם.
לאט לאט התחלתי לאסוף אין ספור צילומים, ציורים ואין ספור חומרים.
חומרי יצירה, חומרי תפירה, חומרי השראה.
הכל נאסף בארונות חדרי, קופסאות, קופסאות של חומרים.
סרטים, בדים, צבעים מכל הסוגים והמינים, מדבקות, עפרונות והמון המון מגזינים!!
בשנים האחרונות התחלתי לאסוף אוספי וינטג' שונים, החל מכלי זכוכית וכלה במפיות קרושה, כפתורים, מצלמות ישנות ומשחקי ילדות מרגשים.
אבא קורא לי ג'נקיונרית, מהמילה ג'אנק, זבל, הוא אומר שאני קונה כל דבר ישן. אני לעומת זאת חושבת שאני אוספת את הדברים היפים ביותר שלתקופות העבר היה להציע.
החדר שלי בדירה התל אביבית החמודה שלי כבר לא יודע איפה להכיל את כל הדברים שאני אוספת,יוצרת ומצלמת,
חלק נכבד פשוט נשאר בחדרי הישן אצל ההורים.
וכמובן,הפתרון הכי נכון, הכי מתבקש והכי החלום הגדול ביותר: סטודיו!
חלל גדול ולבן עם חלון מואר שמכניס המון אור למקום.
שולחן אחד ארוך מאוד, אין ספור מדפים ומגירות.
והכל מסודר בצורה כזאת שאני רק אצטרך להתיישב ולהתחיל ליצור.
פינת צילום קטנה ומקום כבוד לתאורות סטודיו מקצועי, פינה קטנה לצבעי המים שלי, מדפים לבנים ארוכים ועליהם כל כלי הזכוכית שלי.
ומדף אחד מכובד עליו תשבנה כל המצלמות שלי.
פינת תפירה ואפילו ספה כייפית לשבת לצייר בנוחות או לקרוא ספר טוב כדיי לנקות את הראש..
(גם זה תורם להשראה, לא? :)
לכן, החלטתי לשתף אתכם בלוח ההשראה שלי בפיינטרסט על הסטודיו החלומי שלי.
מאמינה שהרבה מחברותיי היוצרות חולמות את אותן החלומות, על חלל אחד, חלל של יצירה והשראה!
חלום מעולה! גם לשבת מול נחלון עם הרגליים למעלה זה חלק מהעבודה (לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי...).
השבמחקהחלום שלך כל כך דומה לשלי! יש לי חלום בדיוק כזה.
השבמחקאני לא צלמת מגיל 10 וממש לא ציירת מגיל 6 (או מגיל אחר כלשהו). לפני כשנה עשיתי קורס צילום בפעם הראשונה, ורק לפני כשבועיים קניתי מצלמת SLR עם עדשה אמיתית ולא דיגיטלית.
לפני כשנתיים החלטתי ללמוד פוטושופ ואני מתעסקת בזה ומעצבת להנאתי ever since.
ובכל זאת, יש לי חלום שיהיה לי סטודיו לעצב וליצור את מה שעולה על דעתי. אני מטורפת את כל נושא היצירה- כל חומר אפשרי שאיתו אפשר ליצור.. לא יודעת תפירה, לא יודעת סריגה, לא למדתי עיצוב, או פיסול... אני רק יודעת שיש לי משיכה לזה. רק כשאני מסתכלת על עצמי לעומתך אני אומרת לעצמי- "אולי אני חיה בסרט?"