פוטו סנטר

אם אתם חובבי צילום ומצלמות.
אם אתם אוהבי תל אביב ורחובותיה.
אם גם אתם מסתובבים בקינג ג'ורג' שנים מעלה ומטה.
אתם בטח מכירים את החנות פוטו סנטר שבה מוצגות מצלמות ישנות בחלון הראווה.
כל פעם שאני עוברת ליד החנות אני מתפעלת מכמות המצלמות הישנות.
וכל פעם שאני עוברת שם החנות סגורה.
אבל, אתמול התמזל מזלי וראיתי את האיש הנחמד עומד בחוץ. מחכה שמשהו יקרה.
אז החלטתי לחצות את הכביש ולדבר עם האיש.

האיש, עזריאל, סיפר לי הכל אודות היותו צלם שנים רבות, איך צילם אישים חשובים, ארועים משמעותיים ובגאווה דיבר על החלון ראווה מלא כל טוב שלו.
אח"כ הוא אמר לי שראה אותי מרחוק מתקרבת וידע ישר שיש לי את החיידק.
ידע שאני צלמת. הוא אמר שהוא ראה את זה בהליכה שלי אל עבר החנות.
אח"כ הוא שאל אותי באיזו מצלמה אני מצלמת ועל מה למדתי לצלם.
סיפרתי לו שהתחלתי בגיל עשר עם פנטקס K1000
שאבי קיבל מארה"ב. ושהיא עדיין המצלמה הכי טובה לדעתי.
ושאח"כ כבר התחלתי לקנות לי מצלמות דיגיטליות.
קישקשנו קצת על השוני בפיתוח פילמים לבין תמונות דיגיטליות ממוחשבות.
והרגשתי איך הקשר שלי לפילמים והקשר שלו לפילמים היה הדבר היחיד שקישר בינינו
למרות טווח היגלאים הגדול.
הוא הראה לי צילומים של יצחק שמיר במדיםועוד צילומים ישנים מתקופות עבר.
ואז, באומץ שלפעמים אני מתקשה למצוא.שאלתי אותו מי מצלם אותו.. וצחקנו, כי זו הבעיה הכי גדולה של צלמים.
אין לנו תמונות של עצמנו. לא טובות כמו שאנחנו מצלמים אחרים.
אז הוא חייך והסכים שאצלם אותו. בלי לשכוח לבקשתו את חלון הראווה.

שבוע טוב