פוסט אורח: אבא באלבמה

פוסט אורח ראשון וחגיגי!
אבא היה באלבמה לפני כמה שבועות וכמובן שביקשתי ממנו לצלם לי את העיר שאראה איך האזור נראה ואולי קצת עיצוב גרפי וטיפוגרפיה.
והפעם הוא הפתיע אותי בצילומים מקסימים.
קצת לתת לכם רקע, המצלמה הראשונה שלי הייתה בעצם המצלמה של אבא שלי.
את כל הידע שלי על מדידת אור וצמצמים למדתי בגיל 10 מאבא שלי.
אני יודעת שאת הגן הזה קיבלתי ממנו, ואני מודה לו על כך מאוד.
אז קבלו כמה צילומים שאהבתי  ואחד שאהבתי מאוד.

 קצת עיצוב גרפי

וקצת טיפוגרפיה (שתיי התמונות האלו צולמו ע"י יפתח שנסע עם אבא.. כל הכבוד !! :))

 ואת זו אבא צילם ואני הכי אוהבת את התמונה הזאת!!

אני מאוד אוהבת את התמונה הזאת. אני חושבת שהיא מצויינת!
יש בה תנועה בלי שום דבר שזז.
היא צועקת טיפוגרפיה. אני פשוט אוהבת אותה!! :)

וזה אבא מצלם. תמונה מקסימה.(שוב באדיבות יפתח)

המשך שבת רגועה :)

חמישי טיפוגרפי #47

אני לא מאמינה שעבר שבוע!
שבוע שלם ולא כתבתי כלום בבלוג..
מזל שאני מחוייבת לעצמי ולחמישי טיפוגרפי ומעלה כל חמישי פוסט. אני קוראת לו פוסט עוגן. הוא מחייב אותי לשבת ולכתוב.
ואני מסתכלת עכשיו על הבלוג ומגלה שלא רק שלא כתבתי מאז חמישי שעבר גם לא ביקרתי באתרים החביבים עליי ושאלתי לשלום הבלוגריות היקרות לי...
השבוע היה מטורף, יש לומר שאף פעם לא עבדתי קשה כמו השבוע.
ות'אמת.. אני ממש נהנת. נכון לפעמים קצת לחץ וקצת עצבים על דברים שלא בשליטתי.
אבל אני כל כך מודה , כל יום אני אומרת תודה על הברכה והמזל שהגעתי למקום בו אני נמצאת.

אבל. לעניינינו.. חמישי טיפוגרפי פה, והפעם אני רוצה לדבר על משהו וינטג'.. (איזו הפתעה)
אבל וינטג' שהוא עדיין לא כל כך וינטג'..
החותמות!!

לאמא שלי במשרד תמיד היו חותמות וזה היה הכייף שלי, ואז כשהגעתי לצבא גיליתי שיש לי מגירה שלמה משלי...
ועכשיו, אני במשרד.. ואין שם חותמות. הכל התחלףבאימיילים ואופיס שיודע לזהות מתי בדיוק את כותבת את המכתב ומאיזו מדינה..
אז לזכר ימים ישנים וטובים בהם חתמנו תאריכים על מכתבים.
והיינו מוקפים באותיות ומספרים מלאים בדיו..

אמנם כבר סוף החמישי טיפוגרפי.. אבל זהו רק תחילת הסוף שבוע..

סוף שבוע מלא הנאה וחיוכים! :)

ענבל

חמישי טיפוגרפי #46

נכון ריח של אפייה מזכיר לכם את הבית?
עוגה חמה מהתנור, עוגיות קטנות בצורות או אפילו עוגיות גבינה.
תמיד זה מזכיר את הבית, הבית של אמא , הבית של סבתא.
אבל, יש עוגיות חדשות שמצאתי אצלי בסופר השכונתי..
והפעם אלו עוגיות שמזכירות לי בית..הבית שלי!
אז נכון, ידידי הטוב מתעקש שלא אקרא לדירה שלי בית ושאם אני בת"א שאני לא אבלבל אותו ואגיד שאני בבית (נראה לי שהוא פשוט מתבאס שאני לא במוצקין :)
אבל אין מה לעשות, הזמן עושה את שלו, וכמעט כל יום שאני חוזרת לדירה שלי, אני מרגישה בבית.
בבית שלי.
אז קבלו את אותן עוגיות טיפוגרפיות מרגשות שמזכירות לי את הבית שלי.

עוגיות חרובים אורגניות של "השדה" (הם גם טעימות:)

בברכת חמישי טיפוגרפי שמח לכולכם
וסוף שבוע מלא משפחה ובית!! :)

ענבל

יין שחור לבן

 כמה עיצובי בקבוקי יין שהדהימו אותי, פתאום , באמצע היום.

 ואחד צבעוני

מכאן

המשך יום מקסים וצבעוני אם אפשר :)

טעים ונעים: Radio ROSCO

אתמול, שישי בבוקר (טוב בראנץ') הגעתי עם אחותי ואמא שלי לארוחת בוקר במקום קסום.
Radio ROSCO היא קפיטריה איטלקית בכל הוויתה עם ניחוחות וינטג' וטעמי גן עדן.
החל מהמרצפות הישנות המדהימות שמזמינות אותך להיכנס לעולם מלא של צבעים, ריחות אפייה ושירות אדיב מעל ומעבר.

אני בדרך כלל לא מרבה לקשקש על מקומות שאני אוכלת בהם אבל למקום הזה מגיע פוסט מיוחד במינו.
הזמנו ארוחות בוקר, התפנקנו בביצים מקושקשות, בסלט עשוי כל כך טוב.
ואתם שואלים את עצמכם, כולה סלט, מה יכול להיות כל כך טוב?!
אבל עובדה, שבמהלך אכילת הסלט שלושתנו התענגנו על הרוטב שהיה עשוי במידות המדוייקות, החיתוך שהיה נוח ונכון הפך את הסלט לסלט מושלם.
בנוסף קיבלנו סלסלת לחם ומאפים מלאה בכל טוב, מאפינס ועוגות שמרים, לחמים מלאים ולחמים לבנים, פשוט, חגיגת פחמימות לתפארת!!
כמובן שקיבלנו צלחת מלאה בריבות, גבינות וטחינה מדהימה!! אני יודעת, זה נקרא מצחיק, אבל הטחינה הייתה בטעם שעוד לא טעמתי.
נהנתי מכל ביס וביס שאכלתי.
המוזיקה שהתנגנה ברקע תרמה לא פחות לאווירת הארוחה.(כן היה גם ג'אז:)
כל זה הפך את ארוחת הבוקר הזו למושלמת, באמת.
כל זה התחוור לי ברגע אחד, הרגע בו סיימנו את הארוחה, ויצאנו מהחצר הפנימית של המסעדה חזרה לרחוב אלנבי ופתאום זה הכה בי: " חזרתי לתל אביב".
הרגשתי כאילו לכמה רגעים (שעה וחצי) לא הייתי פה. הייתי באיטליה, הייתי באירופה, הייתי בחלום!

ממליצה בחום לכל מי שבא לו קפה ומאפה או ארוחת בוקר מפנקת להכנס לרדיו רוסקו ולהנות מחוויה בלתי רגילה של טעמים וריחות.


רדיו רוסקו
Radio ROSCO
אלנבי 97
תל אביב

© כל הזכויות שמורות צילום: ענבל גבור להחומרים הקטנים מהם עושיה השראה

חמישי טיפוגרפי #45

בוקר טוב יקיריי!
וולנטיין דיי מתקרב בצעדי ענק. ואני כבר מתחילה להרגיש רומנטית..
הלבבות מקשטים כבר כל חלון ראווה, והעיתונים חוגגים על מהדורות וולנטיין מיוחדות ומלאות אהבה!!
לכן, כהרגלי, אני אחגוג קצת לפני בחמישי טיפוגרפי מלא אהבה... לאותיות!!
לקח לי קצת זמן למצוא את האותיות בכמות כזאת שתספיק לי לכתוב את כל ה"חמישי טיפוגרפי".. זה הרבה י'.
אבל מצאתי וצילמתי ולפניכם התוצאה...
מחווה לאותיות העבריות האהובת עליי כל כך.

חמישי טיפוגרפי שמח ומלא אהבת אותיות!! :)

ענבל

פוטו סנטר

אם אתם חובבי צילום ומצלמות.
אם אתם אוהבי תל אביב ורחובותיה.
אם גם אתם מסתובבים בקינג ג'ורג' שנים מעלה ומטה.
אתם בטח מכירים את החנות פוטו סנטר שבה מוצגות מצלמות ישנות בחלון הראווה.
כל פעם שאני עוברת ליד החנות אני מתפעלת מכמות המצלמות הישנות.
וכל פעם שאני עוברת שם החנות סגורה.
אבל, אתמול התמזל מזלי וראיתי את האיש הנחמד עומד בחוץ. מחכה שמשהו יקרה.
אז החלטתי לחצות את הכביש ולדבר עם האיש.

האיש, עזריאל, סיפר לי הכל אודות היותו צלם שנים רבות, איך צילם אישים חשובים, ארועים משמעותיים ובגאווה דיבר על החלון ראווה מלא כל טוב שלו.
אח"כ הוא אמר לי שראה אותי מרחוק מתקרבת וידע ישר שיש לי את החיידק.
ידע שאני צלמת. הוא אמר שהוא ראה את זה בהליכה שלי אל עבר החנות.
אח"כ הוא שאל אותי באיזו מצלמה אני מצלמת ועל מה למדתי לצלם.
סיפרתי לו שהתחלתי בגיל עשר עם פנטקס K1000
שאבי קיבל מארה"ב. ושהיא עדיין המצלמה הכי טובה לדעתי.
ושאח"כ כבר התחלתי לקנות לי מצלמות דיגיטליות.
קישקשנו קצת על השוני בפיתוח פילמים לבין תמונות דיגיטליות ממוחשבות.
והרגשתי איך הקשר שלי לפילמים והקשר שלו לפילמים היה הדבר היחיד שקישר בינינו
למרות טווח היגלאים הגדול.
הוא הראה לי צילומים של יצחק שמיר במדיםועוד צילומים ישנים מתקופות עבר.
ואז, באומץ שלפעמים אני מתקשה למצוא.שאלתי אותו מי מצלם אותו.. וצחקנו, כי זו הבעיה הכי גדולה של צלמים.
אין לנו תמונות של עצמנו. לא טובות כמו שאנחנו מצלמים אחרים.
אז הוא חייך והסכים שאצלם אותו. בלי לשכוח לבקשתו את חלון הראווה.

שבוע טוב