דפים

יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

מחשבות על כתיבת ספר



"ידעתי שתמיד לפני הגשמת החלום מגיעים הספקות. מה יהיה אם נתאכזב כשנגשים את החלום? אוקיי, הגשמנו את החלום מה עכשיו?אלה שתי סיבות שאנשים לא אוהבים להגשים את החלומות שלהם. הם מעדיפים לשמור אותם לא מוגשמים, כי אז הם לא יכולים להתאכזב, ובנוסף, נותרת להם סיבה לחיות - הם עוד לא הגשימו את החלום שלהם. בגלל זה תמיד תשמעי אנשים מדברים בערגה על חלומות שיש להם - לפתוח עסק, לעבור לגור בגליל, לטייל שנתיים בעולם , ותמיד הם יוסיפו עוד שתיי מילים לחלום - "יום אחד" . יום אחד אני אעשה זאת, רק שהיום הזה אף פעם לא מגיע, אף פעם."

אילן הייטנר 

 


קראתי את שלושת ספריו של אילן הייטנר, נשאר לי עוד אחד."האידיוט המושלם".
וכל פעם שאני קוראת את הספרים שלו אני מגיעה לתובנות על המין הגברי התל אביבי מה שגורם לי לתהיות על המין הנשי התל אביבי מה שמכניס אותי קצת לדיכאון שעובר ברגע שאני ממשיכה לקרוא עוד כמה שורות מהספר של הייטנר.
כן, כזו אני, נהנת לקרוא ספרים.
בעיקר ברכבות.
זה עושה לי נעים.
מגרה לי את הדימיון ועושה לי חשק להתיישב ולכתוב את הספר שרץ לי בראש כבר שנים.ספר על חיי הרווקות שלי, ספר על תל-אביב ספר על ניו יורק, ספר על החיים.
כשהייתי בת 17 כתבתי את התסריט הראשון שלי.
אני לא חושבת שכתבתי על זה בבלוג אי פעם.
אבל לאחרונה עולה בי חשק עז לכתוב יותר.
לחזור לכתוב ממש.
זה חלק מאוד גדול ממני, הכתיבה. 
וכמו שכבר כתבתי בפוסט לפני שבוע.. זה תמיד בא בתקופות. מעגלי יצירה.

אני מחכה בשקיקה לקצת זמן חגים ושקט בהם אוכל להרגיש קצת ג'יין אוסטין או קארי בראדשו ולהתמסר לחשק העז שיש לי לכתוב.
אני גם צריכה למצוא מישהו שיתקן לי את מכונת הכתיבה שלי, הייתי שמחה להתיישב עליה ולהתחיל לכתוב כמה פרקים כמו פעם. עם הצליל הנפלא של כל שורה. תיקתוק האותיות על גבי הדף, אות, אות, כאילו אין עוד רעש בעולם, רק הצליל של האותיות כשהן יוצאות מהראש שלי לדף הלבן. תחושה נפלאה. מדיטציה לשמה. 
 מכאן: http://weheartit.com/entry/2573619?pgx=OpenMobileApp



אני אפילו אשתף אתכם שאתמול התחלתי לאסוף את כל החומרים שכבר קיימים אצלי שנים לכדיי קובץ אחד שיתחיל להראות כמו ספר בקרוב.

אני לא יודעת איך הוא ייראה עדיין, מה בדיוק העלילה ואם יש בכלל רגעי שיא בסיפור שלי, אני לא יודעת אם אי פעם אפרסם אותו, או אשתף אתכם ביותר מכמה רגעים בתהליך, אבל אני מתרגשת, בשביל עצמי, בשביל החלק הזה שבי, הכותבת, שהתעורר פתאום לגובה שהוא יותר מבלוגרית, משהו שהיה קיים אצלי מגיל צעיר וכמו כמה חלומות ילדותיים גם הוא נעלם עם השנים. ועכשיו הוא חזר והוא כאן כדיי להישאר. וזה מרגש אותי.
 מכאן: http://tattly.com/products/typewriter

את הקעקוע הזמני והמגניב הזה אפשר להשיג בTATTLY, אחת החברות היותר מגניבות שקמו לאחרונה והם מייצרים קעקועים זמניים, מלאי הומור ומאויירים נפלא לטעמי. אני מחכה כבר להזמין כמות מכובדת של קעקועים שיבדרו אותי ויעשו את יומי יותר צבעוני ושמח .


המשך שבוע לפני החגים נפלא


יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

לפני החגים זה עכשיו

כבעלת סטודיו למוצרי נייר ומתנות מקוריות אני תמיד מאוד עסוקה לפני החגים.
הפעם יצא ש"לפני החגים" יצא ממש כל אוגוסט. מה שאומר שלנוח הקיץ הזה ממש לא בא בחשבון.
אחרי שלב העיצוב וההפקה של העיצובים החדשים לקראת החג, מגיע שלב המכירות.
שהוא שלב מאוד אינטנסיבי שמצריך המון אנרגיות ותזוזה, לפעמים גם עד קצה הארץ.



אז, את היריד בכפר מסריק עברתי, ואפילו בהנאה מרובה.
תמונות מהיריד תוכלו למצוא בדף הפייסבוק של הבלוג.


ועכשיו נשארה לי עוד מכירה אחת מגניבה במיוחד שתתקיים ביום שישי הקרוב בפאב "דיזיפרישדון" בדיזינגוף 121, ת"א.
כי גם לתל-אביביים מגיע לקנות ברכות לראש השנה, לא?
החל מ12:00 ועד 17:00 ,אני ועוד 15 מעצבות ומעצב אחד נחכה לכם עם כל מה שיש לנו להציע לשולחן החג, למתנות למשפחה, למתנות לעצמכם לקראת השנה החדשה ומה לא...


לארוע בפייסבוק 

אני יותר מאמשח לפגוש אתכם, לשבת אתכם על בירה קרה בצהרי שישי תל אביבי ולפטפט על הא ודא :)



אז כמה דברים עוד נשארו לי לעשות לפני החג:


1. לקנות מתנה להורים
2. להחליט איזה ברכות יהיו השנה על שולחן החג? הלבנות עם הפרחים או השמנת עם הפרחים..
    בטוח שיהיו פרחים, כן? :)
3. לקנות מתנה לאחותי היקרה. משהו להתחלה חדשה..
4. לקנות לעצמי מתנה (אני בחיפושים אחר סט מצעים לבן מיוחד..)
5. לתכנן את החופשים של החגים
6. לתכנן את השנה הבאה עלינו לטובה
    (בשביל זה קניתי את היומן החדש שלי, יומן שיטה ובו כלים לניהול עצמי והתפתחות אישית)


המשך שבוע 'לפני החגים' פורה :)


יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

טיול שבת של טבע - גן לאומי אפק

אני בחורה עירונית, אני חושבת שכולם יודעים את זה.
כן, יש לי אהבה גדולה לקיבוצים בארץ, אבל בתכל'ס, אני לא חושבת שאוכל לחיות חיים כפריים..
בעיקר בגלל הפחד הנוראי שלי מזוחלים, עכבישים מכל סוג וכל יצור שהוא לא כלב או חתול חביבים.
אבל, גם לעירוניות שלי יש גבול לפעמים, ובסופי שבוע כל שאני רוצה לעשות הוא להיות קצת בשקט, בלי טלפון, או רעש של אמבולנס, בלי חנויות או ים של אנשים.
אני רוצה שבת של טבע.
לפעמים זה לא ממש הולך, כי אני גרה בת"א ואין לי רכב.
אבל פעם בכמה זמן, אני יוצאת לטייל עם חברות ולכמה שעות אנחנו יוצאות מהעיר, נעלמות אל תוך הטבע ונרגעות.
 בדרך... עוצרים לצלם בוגונביליות... 



השבת נסעתי לגן לאומי אפק. מקום מקסים שלא הכרתי עד עכשיו.









 ואפילו הופתענו להכיר מקרוב את החמידות הזאת שהייתה בדרך למרפאה...
הגענו יחסית מאוחר אז לא היינו בכל הפארק אבל קיבלתי את מנת הטבע המדוייקת שהייתי צריכה.

לפעמים כל מה שצריך כדיי לעורר את ההשראה זה לצאת מהמקום הקבוע והמוכר שלנו ופשוט להיכנס לאוטו ולנסוע למקומות שלא היינו קודם.

בדרך חזרה לעיר, עצרנו ביפו הנעימה, שתמיד ההסתובבות בעיר גורמת לי להרגיש קצת בחו"ל.
צפינו בשקיעה ובעיקר, היינו בשקט.

 

בסופו של דבר, אני תמיד חוזרת לעיר, ובשביל עוד קצת שקט, תמיד יש את הים.

שבוע טוב חברים!






יום חמישי, 22 באוגוסט 2013

חמישי טיפוגרפי #127 - גלגל ענק ומעגלי היצירה שלי

תחומי היצירה שלי בנויים בתקופות.
כמובן שהמוזה וההשראה משפיעים, אבל אני שמה לב בשנים האחרונות שהיצירה שלי נראית קצת כמו גלגל ענק.
זה מתחלק אצלי לתקופת עיצוב ואיור, תקופת צילום ותקופת כתיבה.
וכמו גלגל ענק תמיד משהו למטה ומשהו למעלה.
ובעבר הייתי מתבאסת מזה שאני לא מצלמת מספיק או שאני לא כותבת מספיק ואז הגיעה הקבלה.
קיבלתי את מעגלי היצירה שלי והתחלתי להנות מכל עליה של תחום אחד וכל ירידה של תחום אחר.
ואם כבר הזכרתי גלגל ענק, החופש הגדול תמיד עושה לי חשק ללונה פארק.
במיוחד שעברתי ליד הלונה פארק באחד הערבים החודש והיופי של לונה פארק בחושך הוא פשוט נפלא!!
מה שבמיידי עשה לי חשק ללכת ולהנות מפיסת ילדות כייפית.
האמת, שיכול להיות שאלך לפני שהפארק ייסגר והחופש יגמר.
מכאן: http://www.flickr.com/photos/32075778@N05/3694310249/


כל תקופה לא משנה איזו תהיה מאופיינת אצלי תמיד בצעידה קדימה ורצון עז לאתגר את עצמי כל פעם מחדש.
זה משהו שמאוד מאפיין אותי, המוטיבציה לאתגר את עצמי. זו הסיבה שפתחתי עסק, זו הסיבה שהפקתי את היריד.
והיום בבוקר מצאתי את המשפט הנפלא הזה בפינטרסט.
כמובן שהתחברתי מיידית.

מכאן : http://liveeachdayasyourlast.tumblr.com/


ואם בלונה פארק עסקיננו, גם רכבת ההרים הזו שנקראת החיים עובדת נון סטופ אצלי. ואני בשבוע של רגיעה אחרי היריד (שהיה היי לגמרי) ועכשיו אני אוספת כוחות לקראת ספטמבר וחודש החגים המתקרב אלינו בצעדי ענק!

אז, כמו שאומר השיר:
 Life is a RollerCoaster just gotta ride it!




אז אוגוסט כבר נגמר, וראש השנה ממש עוד שבועיים....פוטס שולחן חג פרחוני.. ממש בקרוב...

עד אז.. תמשיכו להנות מהחופש!

יום שני, 12 באוגוסט 2013

משאלות יומולדת - פוסט יומולדת חגיגי

כל שנה, ב 12 באוגוסט ממש כמה דק' לפני חצות יש מטר מטאורים גדול בשמי הארץ.
כל שנה, ב 12 באוגוסט בדיוק בחצות, השעון מראה 12 , התאריך משתנה ל 13 ואני מתחילה לחגוג יום הולדת!
כל שנה, אני מבקשת משאלות ומשתדלת להגשים את רוב החלומות של אותה השנה.
השנה הגשמתי כמה וכמה חלומות. קטנים כגדולים. גדולים כענקיים ומשמחים ביותר.
והיום, כפוסט יומולדת, החלטתי לסכם את השנה ה-28 שלי ברגעים. רגעי השיא, ההישגים והגשמת המשאלות הפרטיות שלי.
רגע השיא שלי השנה: לחזור שוב לניו יורק.
ללכת ברחובות העיר האהובה עליי ביותר.
לנשום את אויר הסנטרל פארק, לספוג את רעשי הסאבווי שוב לזיכרון.


הקנייה של השנה: המצלמה החדשה שלי!

הישג השנה מבחינת הסטודיו: צילמתי סדרת פוסטרים חדשה ברחובות ניו יורק



הספורט האהוב החדש שלי: כדורשת



הגשמת החלום של השנה: פטיפון בדירה / לשמוע תקליטים כל יום


היום המרגש של השנה: חתונת חברתי הטובה טולי

הופעת השנה: באלקן ביט בוקס בפעם השניה.. והשלישית..

השראת השנה: אחותי עזבה את ת"א לטובת ראש פינה כדיי לפתוח את הקליניקה שלה ולהגשים את החלום שלה!

ההורים של השנה: ההורים שלי! בלעדיהם לא הייתי! תרתי משמע...

אתגר השנה: לארגן יריד מכירות גדול בצפון (זה עדיין אתגר.. מרתק ומרגש... מחכה לראותכם ביום שישי:)

דייט השנה: לא היה אחד שחשוב לציין

נשיקת השנה: אחת ששווה מאוד לזכור :)



ועכשיו.. למשאלות לשנה ה-29 לחיי:

* בריאות. גוף ונפש. להיות במיטבי, מאוזנת.
* זוגיות
* עצמאות
* זמן משפחה
* חברים
* חופש ושלווה

מאחלת לעצמי יום הולדת שמח !

הזדמנות נהדרת להגיד לכם, הקוראים והקוראות שלי, תודה, מכל הלב! שאתם איתי כבר מעל ל - 3 שנים. זה לא מובן מאליו.

תודה!

ענבל  

יום שלישי, 6 באוגוסט 2013

תעצרו את הכל, אני רוצה לצאת לדייט

עוד שבוע יש לי יום הולדת. כן, 28.
וכל שנה, ממש לקראת הזמן הזה.. אני מתחילה לחפור בתוך תוכי.
תכל'ס, אני חופרת כל ימות השנה.. אבל שבוע יומולדת הוא שבוע של עצמי מאוד חזק.
ואני יודעת שאם אתם קוראים את הבלוג בקביעות אתם בטח יודעים מה קורה איתי בתקופה האחרונה, וכתבתי המון על היריד שאני מארגנת, ועל כל מיני התעסקויות אחרות. עבודה, וסטודיו, וקריירה, וספורט וכדורשת.
אבל, בין כל העומס הטוב הזה והפרנסה והבריאות (חמסה חמסה), יש ערבים שאני בסך הכל רוצה לצאת לדייט.


בסטטוס אחד קטן של חורים ברשת (מומלץ לעקוב) נתקלתי בפרויקט מגניב ביותר של שני מעצבים גרפיים, ידידים טובים שהחליטו שהם מתחילים לצאת אחד עם השניה במשך 40 ימים ברצף ומתעדים את כל התהליך בבלוג שהם פתחו לטובת העניין.
כמובן שהבלוג מעוצב בצורה מגניבה, צעירה ודינמית להפליא.
עם המון טיפוגרפיה ואיורים שהזוג מאייר ומשרבט.
ובכל יום הם עונים על שאלון קבוע וכך הקורא עוקב אחר השינויים שחלים עליהם.

חייבת לציין, זה ממש מעניין. זה ריאלטי מסוג אחר, שאותו אני דווקא מאוד מחבבת, בעיקר כי הממשק כל כך מגניב והעיצוב הכולל של הבלוג ביחד עם האיורים שלהם פשוט עושה לי זה!!

האמת, עשה לי חשק.
לא רק לצאת לדייטים.
אלא לדבר על הנושא באופן פתוח ובצורה מגניבה.
אני יודעת, בלוג של רווקות זה לא דבר מקורי.
חשבתי על זה כבר הרבה זמן, והייתי שמחה שיהיה לי מקום בו אוכל לכתוב את הזוית שלי כרווקה, עם המון תחושות ורגשות, המון רגעים שמעוררים בי תהיות, פחות השראה, יותר מחשבה.

חשבתי אולי אפתח בלוג נוסף על הרווקה התל-אביבית שאני.





אבל, אז הבנתי שהרווקה שאני זה חלק מאוד גדול ממי שאני, והבלוג הזה, הוא אני. על כל חלקיו.
וכרגע אני חושבת איך אני משלבת את זה בבלוג הזה.
אני תוהה איך אתם, קוראיי הבלוג תגיבו.
האם רק ההשראה והיצירה הן הסיבות שאתם באים כל פעם לבקר, האם, אם אכתוב על החלק הריגשי הזה שמעסיק אותי כל כך, יעניין אתכם. האם תצאו איתי למסע השיתופי הזה שכרגע אני חווה אותו דיי לבד, כותבת למגירה, משאירה את המילים, האיורים והמחשבות בטיוטות שלא רואות אור.
האם זה משהו שיכול להיות חלק מהחומרים הקטנים מהם עשויים חיי הבלוג?
מה אתם אומרים על הרעיון?
אשמח לשמוע דעות..

שלכם

ענבל