The Pivot Questionnaire- שאלון פיבו

כמישהי שקולנוע הוא חלק השראתי מאוד גדול מחיי,שתאטרון ומשחק היו פעם עיסוקי העיקרי ביותר (בימי התיכון הצעירים) וכמישהי שנהנת כל פעם מתוכניתו של ג'יימס ליפטון - סטודיו למשחק.
אחד הדברים האהובים עליי ששואלים שחקן המתארח בתוכנית את שאלון פיבו.

לכן החלטתי שהגיע הזמן ושאענה עליהם בעברית:

אם בא לכם, תענו גם ותשלחו לי למייל או לתגובות אני אשמח לקרוא קצת עליכם..

1. מהי המילה האהובה עלייך ביותר?
מוטיבציה
2. מהי המילה השנואה עלייך ביותר?
רוע
3. מה מדליק אותך, יצירתית, רוחנית או ריגשית?
מוזיקה
4. מה דוחה אותך?
חוסר פרגון
5. מהי הקללה האהובה עלייך ביותר?
ס'אמק!
6. מהו הצליל האהוב עלייך ביותר?
ציוץ ציפורים ורחש הגלים בלילה
7. מהו הצליל השנוא עלייך ביותר?
הנביחות של הכלבה של השכנים ב6 בבוקר על האיש של הפחי זבל.
8. איזה מקצוע היית רוצה לעסוק בו שהוא לא המקצוע שלך?
פסיכולוגית או אנתרופלוגית
9. איזה מקצוע בחיים לא תרצה לעסוק בו?
כל דבר שקשור למתמטיקה.
10. אם גן העדן קיים מה תרצה שאלוהים יגיד לך בכניסה?
הסטודיו שלך מוכן, והוא מסודר בדיוק כמו שרצית.

אהבתי : deck photo shoot - התוצאות

כמובטח, להלן הפרסומות המוגמרות לצילומים המרשימים האלה!!

http://cargocollective.com/peters#478160/Azek-Decks

בנוסף, כנסו לפרוטפוליו של אלן. הוא מוכשר הבחור...

המשך יום מקסים :)

יום עם הכרמלית בחיפה, זה נגמר בסושי

הכרמלית הוקמה בין 1956- 1959 והיא התחבורה התת קרקעית היחידה בישראל.
היא לא רכבת תחתית כמו הסאבווי  בניו יורק(למרות שלפעמים זה מרגיש קצת כמו הסאבווי:)
אלא היא פוניקולר, רכבל שנע על מסילה ותלוי בקרון שיורד או עולה נגדו.לעוד הסבר.

אז חוץ מהעבודה שסבי ז"ל לקח חלק מבניית הכרמלית (מטעם עבודתו בסולל בונה)
אני מאוד מחבבת את הכרמלית.
ובשנים האחרונות היא עברה שיפוץ ועיצוב מחדש שפשוט אי אפשר להתעלם מהדבר המעוצב ביותר שקיים בחיפה.

הכרמלית החדשה מלאה בציורי גרפיטי אבל לא מרוססים וכולה צבעונית ומלאה באווירה אורבנית צעירה ומגניבה.
לכן כשנסעתי למסיבת רחוב ותרבות לפני כמה חודשים ברחוב מסדה המפורסם ובו אחת התחנות של הכרמלית (לכרמלית יש שש תחנות בלבד) אז לפני כמה חודשים לא הייתי עם המצלמה ואכלתי את הלב כל הערב.. (תשאלו את עומר חברתי)
אז כפיצוי הבטחתי לעצמי שאני אעשה לי יום טיול בחיפה ו"אתפור" כמה דברים ביחד כולל נסיעה בכרמלית.

לכן, היום, ביום הכי חם בשנה, נכון ליוני 2010, שרב ורוחות מדבר עם חול שנכנסו לי לעיניים והעדשות שלי ממש לא אהבו את זה, העלתי את עצמי לאוטובוס לכיוון העיר התחתית ואחרי קניות ממושכות בחנות לציוד משרדי ואומנות וקניות קטנות ומפנקות בסניף המוזל של golf&co ברח' יפו בעיר התחתית, הגעתי לכיכר פריז וירדתי ללב ליבה של הכרמלית, המקום ממנו הכל מתחיל, התחנה הראשונה.

אחרי שירדתי בתחנת מסדה, וקניתי שני ספרי יד שנייה בחנות קטנה ומלאת כל טוב גולדמונד ספרים.

(אני חולה על סוזן פוליס שוץ)

שמחה ומרוצה מהקניה וממהירות מציאת החנות - היא ממש מול התחנה של הכרמלית.
שוב ירדתי לבטן האדמה ועליתי לי למרכז הכרמל, הלוא היא תחנת "גן האם".

חישבתי כיוונים ובפעם הראשונה אי פעם בתחבורה תת קרקעית- צדקתי! יצאתי בצד הנכון של הכביש!! :)
הייתי כל כך גאה בעצמי לרגע, עד שחטפתי שוב געגוע עז לסאבווי בניו יורק.. :(

דקה לפני שעליתי שוב לקומת האור והשמיים, הספקתי להתפעל ולצלם אין ספור פיגטוגרמות שלפי דעתי קיימות שם מזמן, עוד לפני המפלצות החמודות והצבעוניות. 
בתחילת מרץ 2012, בעקבות פוסט אחר שכתבתי קיבלתי מייל מרגש ממעצבת בשם קרן רוזן, שאחרי הצצה מהירה באתר שלה גיליתי שהיא אחראית לעיצוב המרשים של הפיקטוגרמות.
שאלתי את קרן קצת על הפרויקט שהתקיים לפני כ- 5 שנים וזה מה שקרן סיפרה לי:

"הפרוייקט בכרמלית זה פרוייקט של פני כמעט 5 שנים.

עשיתי אותו ביחד עם מעצבת נוספת בשם גליה עוזמו.

זה היה חלק מתערוכה שנעשתה בכרמלית ונקראה אם אני לא טועה אומנות בתנועה. האוצרת הייתה מעיין שלף

מי שהיום אוצרת בCCA.

הנושא של התערוכה סבב סביב חיפה והכרמלית עצמה והתערוכה נערכה בכל תחנות הכרמלית - הנסיעה בכרמלית הייתה בחינם ואפשרה נסיעה הלוך ושוב על-מנת לראות את כל המייצגים.

אנחנו למעשה בחרנו להתעסק עם כל מיני נושאים שמאפיינים את העיר מבחינת אתרים ,סטיגמות ,חלוקת העיר מבחינת היותה על הר (עיר תחתית,הדר, כרמל)

וכו.רצינו לשלב את המידע בצורה הרמונית עם העיצוב של תחנת הכרמלית ולכן בנינו מסגרות שדומות לשילוט הקיים."

תודה לקרן על ההסבר המפורט של תהליך העיצוב.
ועכשיו תוכלו להנות מהפיקטוגרמות הנפלאות האלה...

 
לא פחות מרשימות. אני אהבתי!

אם תהיתם מה עשיתי במרכז הכרמל בסוף הסיבוב המהנה הזה אז.. נפגשתי עם ידיד לצהרים בג'פניקה.

מנה ראשונה חובה- טטאקי טונה + 2 כוסות מים.;)

אצבעות שרימפס בטמפורה

פוטומאקי- ג'אפנקו- סלמון, אבוקדו, בטטה.

אח, סושי.
זו דרך לסיים יום סידורים ושופינג, לא? :)

תכירו: Gemma Comas

נתקלתי במקרה בצלמת (אני מקווה שזו צלמת ואני לא טועה) בשם Gemma Comas במקור מברצלונה, כרגע חיה ומצלמת בניו יורק.
צילומי החוץ שלה מלאים באווירה כפרית, צבעי אדמה ופשטות מקסימה.

לעומת צילומי הסטודיו שלה וה"still life" שמוארים כמעט תמיד באור טבעי של חלון אחורי גדול מה שנותן אור לבן וניקיון בכל הצילומים

סט מושלם של שחור לבן צהוב וחום שוקולד!! :)

צילומים אישיים שלה, בסדרת טבע מרהיבה ביופיה!!

 האתר שלה: http://gemmacomas.com/

הבלוג שלה: http://gemmacomasphotography.blogspot.com/

המשך יום מקסים

ענבל

1000 כניסות..and counting

לפני קצת יותר משבעה חודשים התחלתי לכתוב את הבלוג שלי,
בפוסט ראשון והכרותי באמצע דצמבר, קצת לפני תחילת 2010, קיבלתי החלטה לשנה החדשה לתחזק את הבלוג, ומה אני אגיד לכם..הצלחתי!
הפוסטים התפרסמו במרווחים של יום או יומיים לא יותר, התחלתי לשים לב איפה אני מוצאת דברים ולזכור שמות של מעצבים ואמנים כדיי שאוכל לכתוב קרדיטים כמו שצריך ובעיקר,מצאתי השראה, המון השראה.

אז לרגל חגיגות ה 1000 כניסות, רציתי להגיד תודה למי שעוקב,
למי שקורא כשאני שמה קישור בפייסבוק ואפילו למי שנכנס בטעות..
אני שמחה שיש לי בלוג משלי בו אני יכולה לשתף ואני שמחה שמצאתם בית חם מלא בהשראה...

אל תשכחו ליצור, לחפש השראה ולאהוב, מכל הלב. :)

תודה על כל התמיכה

ענבל

Anthropologie

לפני שנתיים נסעתי לניו יורק בפעם השניה..(אח, אני מתגעגעת)
באחד הערבים אחרי שחזרנו מוקדם מדיי למלון כי הייתה לי מיגרנה (כרגיל) היינו רעבים וזו הייתה הזדמנות מצויינת וערב מקסים להסתובב קצת בעיר וללכת ברגל ל DELI שלי, למי שלא מכיר DELI זה סוג של חנות שמוכרת אוכל במשקל, כמו קייטרינג שכזה, ויש בו מזנון חם וקר.
גיליתי את ה DELI שלי עם חברה עוד ב 2006 כשהייתי פעם ראשונה בניו יורק.
ואכלתי שם לא מעט בזמנו, היו ימים שהייתי מסתובבת כל הבוקר במנהטן, מצלמת, ומחפשת השראה וכשהגיע הרעב לארוחת צהרים לא היה משנה לי שאני בכלל בדאון טאון או בווסט סייד הייתי עושה סיבוב שלם ולוקחת שתיי רכבות רק כדיי לאכול צהריים ב DELI שלי.

אז כשהגעתי שוב ב2008 עם כל המשפחה לאותו מקום חמים שכל כך רציתי שישבו איתי בו ויאכלו איתי בו.
הייתי מאושרת.

לצערי התמונות היחידות שהיו לי מאותו ערב היו מהפלאפון כי לא הלכתי לארוחת הערב עם המצלמה.

אחרי שסיימנו את הארוחה, שכללה הרבה אוכל שומני וסלט פסטה אחד שאני מתה לשחזר.
ואחרי שגם ההורים וגם אחותי לא הבינו על מה המהומה ואני הגנתי על כבודו של ה DELI שלי ואמרתי שבטח בגלל שערב והכל כבר לא טרי, ושבצהריים הרבה יותר טעים פה.. :)

http://www.menupages.com/restaurants/deli-on-madison/- Deli on madison


אז אחרי זה הלכנו קצת להסתובב ברגל באזור המלון ששכן ברחוב 47 בין שדרה שישית לשביעית.
והגענו לאזור הרוקפלר סנטר. במהלך הסיבוב הליילי הבחנו אני והמשפחה בחלונות ראווה לא מהעולם הזה.ובחנות שנראית מבחוץ כאחת החנויות המיוחדות שראינו.
ידענו שאנחנו חוזרים מחר בבוקר כשהחנות תפתח. ואני ידעתי שאני חייבת לחזור עם המצלמה לתעד את יצירות האומנות שנקראות חלונות הראווה.
יום או יומיים אחרי.. חזרנו. אני , המשפחה, המצלמה,לחנות של Anthropologie

התמזל מזלי ובאותו יום הגענו באמצע עיצוב חלונות הראווה. וראינו את המעצבים בפעולה.
מדהים!

עכשיו תגידו לי שלא בא לכם לטוס לחפש השראה בניו יורק?!

שבוע מצויין ומלא השראה :)

ענבל